# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/29/

וזה מרמז במה שאמר שמעון בן ננס על זה הדין שערב שלא בשעת הלואה אינו משתעבד: הרי החונק את חברו בשוק וכו', והדבר תמוה לכאורה, למה הזכיר דוקא מה שחברו תובעו ואינו מסלק בשם החונק את חברו, וכי לא סגי בלאו הכי?! אך כל דבריהם רזין עלאין ועמקין וכל מה שיכולין למצא איזה רמזים לעבודת הבורא יתברך בדבריהם הקדושים, מחיב כל אחד לפי בחינתו לחתר ולמצא כל מה שיוכל, ועל־פי הנ"ל מקשר היטב.

כי זה הלוה ואינו משלם, שזה נמשך מחמת שלא החזיר כל הכחות והחיות והשפע שקבל מהמלוה הגדול - לא החזירם לשרשם כנ"ל, שמזה הפגם נמשך שהוא לוה ואינו משלם וכנ"ל, על־כן נחשב כאלו נחנק בגרונו, כי הצואר והגרון של האדם ששם תלוי כל חיות האדם - דרך שם מקבלין כל ההלואות שהם החיות והכחות, ודרך שם צריכין לבקש להעלותם לשרשם. כי כל ההשפעות והכחות שמקבל כל אחד, כלם הם בשביל חיותו וקיומו שתלוי בצוארו, שדרך שם מקבל המאכל לתוך גופו שהוא חיותו וקיומו, וכמו שכתוב (קהלת ו, ז): "כל עמל האדם לפיהו", שדרך שם מקבל החיות לכל גופו, ודרך שם צריך להחזיר החיות לשרשו, שזהו בחינת סלוק החובות, שעקר התקון על־ידי התפלה שהיא דבר ה' שיוצא מצוארו וגרונו, כמו שכתוב (ישעיה נח, א): "קרא בגרון אל תחשך". וכתיב (תהלים קמט, ו): "רוממות אל בגרונם" וכו'. שעל־ידי שמדבר רוממות אל בגרונו וצוארו, על־ידי־זה חוזר ומעלה כל החיות והכחות שקבל דרך שם, שזהו בחינת סלוק החובות, כנ"ל. ומי שפוגם בזה ועל־ידי־זה אינו יכול לסלק החובות - הוא נחשב שנחנק בגרונו, דהינו שאינו יכול להכניס הרוח־חיים ולהוציא הרוח־חיים, שזה עקר חיות האדם, כידוע, בבחינת (תקוני זהר תקון מה, פג.) 'הבל סליק הבל נחית' (הבל עולה הבל יורד) וכנ"ל, וזה הלוה שפוגם בזה ואינו יכול לסלק - נחשב כנחנק בגרונו ממש, כנ"ל.

וזה שאמר התנא על הערב שלא בשעת מתן מעות שאינו משתעבד: הרי החונק את חברו וכו', כי מאחר שהוא תובעו ואינו מסלק הרי הוא בבחינת 'חנק' ממש, ומחמת זה אינו יכול לערב בעדו עוד מאחר שכבר רחוק משרשו ששם הכל אחד, ששם שרש הערבות כנ"ל. אבל עתה שכבר נפסק מחיותו על־ידי שאינו מעלה החיות לשרשו, שזהו בחינת 'חנק' כנ"ל, איך אפשר שיערב בעדו וכנ"ל. ועל־כן אחיתפל שמרד במלכות בית דוד שהוא בחינת משיח, שעל ידו תקון כל העולם להחזיר ולסלק הכל לשרשו. ואחיתפל שפגם בזה, על־כן היה ענשו בחנק, כמו שכתוב (שמואל־ב' יז, כג): "ויצו אל ביתו ויחנק", כי הפסיק החיות משרשו על־ידי שמרד בדוד שהוא בחינת משיח, שזהו בחינת חנק, כנ"ל: