# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/33/

ולבאר הענין, כי הכלל הוא שעקר גדלת האדם שיכול לזכות שיהיה לו ממשלה על המלאכים הוא, מחמת שהאדם ירד למקום נמוך ומגשם כזה שהוא גשמיות העפר, שהוא תכלית גשמיות המקום, ועל־ידי־זה יש לו בחירה ונסיונות הרבה, וכשזוכה לתקן מעשיו, אזי זה האדם דיקא יכול לזכות לעלות לבחינת מקומו־של־עולם ולמשל על המלאכים. ועקר זכותו וגדלתו הוא דיקא מחמת שהוא בתכלית תכלית גשמיות המקום וכנ"ל. וזה הצדיק שזוכה לזה באמת - יכול לדון לכף זכות גם את כל העולם כלו, מחמת שיודע מקומו של כל אחד ואחד, שעל־ידי־זה נכשל במה שנכשל, חס ושלום, ויכול לזכותו ולהעלותו ממקומו לבחינת למעלה מהמקום ולתקן הכל, שזהו בחינת מה שיכול לעשות ראש־השנה וכו', כמבאר ומובן כל זה לעיל. ולזכות לכל זה הוא על־ידי שאוחז את עצמו בבחינת כסא הכבוד - שהוא שרשי נשמות ישראל, שזהו בחינת תקון המשכן וכל נפשות ישראל סביביו וכו', וכנ"ל, כי כל שרשי הנפשות נמשכין מהמשכן ובית המקדש, שהם בחינת כסא הכבוד, כנ"ל.

ועל־כן נקרא הבית־המקדש 'חדר המטות' על שם שהוא פרין ורבין של ישראל, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שיר־השירים רבה א, סח), הינו שמשם נמשכין כל שרשי הנשמות וכנ"ל. וזה בחינת (שיר־השירים, ג, ז): הנה מטתו שלשלמה, ופרש רש"י: זה המשכן. ששים גברים סביב לה - פרש רש"י: שהם ששים רבוא נפשות בית ישראל, הינו כנ"ל, שכל הששים רבוא נפשות ישראל נמשכין מהמשכן ובית המקדש כי שם שרשם, כנ"ל.

וזהו כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה וכו', כי כל בני ישראל צריכין להיות מלמדי מלחמה, לעמד במלחמה הגדולה שבזה העולם שלא יפילו אותם קנאת המלאכים, שמשם כל כחות היצר הרע של כל אדם כנ"ל. ועל־כן נקראים כלם 'יוצאי צבא', כמבאר בפרשת 'במדבר' (לא, כז), כי כל אחד מישראל מקטן ועד גדול הוא מכרח ומחיב להיות איש מלחמה לצאת בצבא ללחם מלחמת ה' בזה העולם, ועקר הכח על־ידי שיקשר עצמו עם כלל נפשות ישראל על־ידי הצדיק האמת שיכול לאחז עצמו בכסא הכבוד, וכנ"ל: