# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/34/

וזה בחינת מה שהלכו ישראל עם המשכן בכל מסעיהם, כי כל נסיעות ישראל במדבר עם המשכן היה כדי להרים את כל המקומות החרבים - מקום נחש שרף ועקרב וצמאון, להרים הכל שיהיה נכלל בקדשת ארץ־ישראל ששם הבית־המקדש וקדש־קדשים, ששם ה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה (בראשית כח, יב) - שדרך שם נכללין במקומו־של־עולם וכנ"ל (עין זהר תצוה קפד.).

וזה בחינת כל הגליות של ישראל בכלל וכל הטלטולים והנסיעות של כל אחד מישראל בפרטיות, הכל כדי להרים ולהגביה כל המקומות שיהיו נכללין בקדשת ארץ־ישראל, כדי שיעלו לבחינת למעלה מהמקום - שזהו עבודת איש הישראל בזה העולם כנ"ל, והעקר כשאדם הולך או נוסע לדבר מצוה לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וכיוצא. והעקר ביותר כשהולך להתקרב לצדיק האמת שיכול לעשות ראש־השנה שהוא בבחינת מקומו־של־עולם כנ"ל, שאזי בכל פסיעה ופסיעה מתקן הרבה, כי מרים ומגביה את המקום לבחינת למעלה מהמקום מאחר שהולך להתקרב להצדיקים שהם בבחינת מקומו־של־עולם וכנ"ל.

וזה בחינת מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ שנסמך לפסוק לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן - שמדבר מהצדיק שהוא המלוה הגדול וכנ"ל, שהוא אוחז בכסא הכבוד, שעל־ידי־זה הוא נכלל בבחינת מקומו־של־עולם. וזהו כי מברכיו יירשו ארץ – בודאי, בחינת (לז, כט): "צדיקים יירשו ארץ", כי כל מקרביו והמתברכים ממנו יורשים הארץ כי הם מגביהים הארץ הגשמי למעלה לבחינת מקומו־של־עולם כנ"ל. ומקלליו יכרתו - כי זה עקר הכרת, רחמנא לצלן, של החוטאים בזה העולם, ולא די להם בזה אף גם הם חולקים על הצדיק האמת עד שהם בכלל מקלליו, שהם נכרתין משרשם, כי נשארים קבורים בגשמיות הארץ, ואינם יכולים להגביה עצמן למעלה, שזה עקר סוד הכרת, רחמנא לצלן, כמובן בספרים (ספר הלקוטים לך־לך יג):

וזהו שנסמך מיד מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ - כי זה עקר הנסיון של האדם בזה העולם שהשם־יתברך הכין מצעדי גבר בזה העולם הגשמי. ושם דיקא דרכו יחפץ באיזה דרך ילך, כי כל התורה כלה נקרא בשם 'דרך', כמו שכתוב (דברים ה, כט): "בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו". וכתיב (הושע יד, י): "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם". וכתיב (תהלים א, ו): "כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". כי כל זה העולם העובר הוא בחינת דרך, שהאדם ירד ממקום גבה ועליון מאד מאד לזה העולם, לעפר הגשמי הזה, כדי שילך ויעבר בו מספר ימי חייו ושם עקר הנסיון והבחירה, ואם יזכה ירים הוא דיקא גשמיות המקום למעלה וכו', וכנ"ל.

וזהו מה' מצעדי גבר כוננו - שכל פסיעה ופסיעה שהאדם צועד ברגליו, כלם כוננו מה'. כי השם־יתברך שהוא למעלה מהמקום הכין בנפלאותיו מצעדי גבר בעפר הגשמי הזה, שהוא עקר תכלית המקום, שצמצם הוא יתברך בצמצומים רבים, מבחינת למעלה מהמקום, עד שברא המקום הגשמי הזה להכין בו מצעדי גבר. ודיקא על־ידי מצעדי גבר בעפר הגשמי הזה, שהוא תכלית המקום, על־ידי־זה דיקא צריך האדם הגשמי לדבק עצמו בהשם־יתברך ובתורתו הקדושה, עד שיעלה מגשמיות המקום דיקא לבחינת למעלה מהמקום, וזה מחמת שבכאן, בעפר הגשמי הזה, הוא עקר הבחירה, כנ"ל.

וזהו ודרכו יחפץ - שהשם־יתברך הכין מצעדי גבר - ששם עקר הבחירה, בחינת ודרכו יחפץ - שהשם־יתברך חפץ בדרך האדם, שהוא בעצמו דיקא יבחר ויברר לו דרך הטוב, וכנ"ל. וזהו בחינת מה שכתבנו לעיל, שכל סלוק החובות להשם־יתברך אי אפשר כי אם כשמגיע כל כחות השפע לזה העפר הגשמי דיקא, כי כל מה שברא השם־יתברך מראש ועד סוף - הכל כדי שיהיו נמשכים כל כחות החיות והשפע עד תכלית גשמיות המקום, ומשם דיקא, מתכלית גשמיות המקום - יעלו למעלה למעלה עד שיעלו לבחינת למעלה מהמקום וכנ"ל. ועל־כן נסמך מה' מצעדי גבר כוננו וכו' לפסוק לוה וכו' (וכנ"ל), והבן היטב היטב: