# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/35/

וזה (תהלים קג, יא): כי כגבה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו - 'כגבה שמים על הארץ' דיקא, כמו כן גבר חסדו וכו', כי כבר מבאר שהצדיק שנכלל בבחינת 'למעלה מהמקום' הוא ממשיך חסד נפלא, שהוא בחינת ראש־השנה - לדון את כל אחד לזכות לפי מקומו, מחמת שיודע מקום של כל אחד ואחד, להיכן ירד ומהיכן נמשך וכו'. וזהו כי כגבה שמים על הארץ - מחמת שהשם־יתברך יודע כמה וכמה גבה שמים על הארץ, והאדם הזה ירד ממקום גבה כזה למקום גשמי כזה שהוא עפר הארץ, ועל־כן מחמת זה בעצמו גבר חסדו וכו', כי על־ידי־זה עקר המשכת החסד של הצדיק האמת מחמת שהאדם ירד משמים לארץ, וכנ"ל.

וזהו גבר חסדו על יראיו - כי זה החסד ממשיכין היראים דיקא, שהם הצדיקי אמת שזוכין לאחז בכסא הכבוד, שעל־ידי־זה יכולים לעלות למעלה מהמקום ולעשות ראש־השנה כנ"ל, שכל זה תלוי ביראה שהוא בחינת בנין ירושלים, כמבאר בתחלת התורה הנ"ל, עין שם היטב.

נמצא מקשר יפה הפסוק כי כגבה שמים מעל הארץ כמו כן ממש גבר חסדו על יראיו - כי דיקא על־ידי־זה ממשיכין היראים שעולים למעלה מהמקום, ממשיכין החסד הנפלא הנ"ל של ראש־השנה, מחמת שהאדם ירד משמים שהם גבוהים כל־כך לארץ הירודה הגשמי הזה וכנ"ל. ולא די לנו בזה, כי אם גם במקום הגשמי הזה הפיץ אותנו בארבע כנפות הארץ ואנו רחוקים ממקום מקדשנו כל־כך, והשם־יתברך ברחמיו יודע לכמה פשעים באו בני אדם על־ידי הפזור הזה למקומות רחוקים כאלה, ועל־ידי־זה מעורר הצדיק חסדים ורחמים רבים למחל על כל פשעינו ולהכניסנו לכף זכות ולהחזירנו בתשובה אליו יתברך.

וזהו כרחק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, והוא מובן למשכיל מאליו, כי על־ידי־זה המרחק בעצמו שרחוק מזרח ממערב וישראל נפוצים בכל ארבע קצוות במזרח ובמערב וכו', על־ידי־זה בעצמו הרחיק ממנו את פשעינו וכנ"ל. וזהו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, 'עפר' דיקא, שהוא יתברך זוכר שירדנו משמים עד עפר הארץ הגשמי הזה, ששם כל כחות היצרים רעים, ועל־ידי־זה הוא דן אותנו ברחמים וחסד גדול, מחמת שהוא יודע יצרנו על־ידי שהוא זוכר כי עפר אנחנו - שירדנו למקום גשמי כזה, משמים לארץ וכו', וכנ"ל.

וזהו אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ וכו' - כי האדם הוא ממש כחציר וכציץ וצמח השדה, שכל תכליתם כשיש צדיק שיכול להעלות כל כחותם למעלה בבחינת (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכנ"ל, וזהו כל עבודת האדם בזה העולם כנ"ל.

וזהו כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו - והוא נדרש לשני פנים, כי מי שאינו זוכה - נאמר עליו כפשוטו שרוח קמעא עוברת על האדם ונעשה אין ואפס כמו חציר יבש וכציץ נובל, ולא נכר כלל מקום עשרו וגדלותו שהתפשט בזה העולם כאלו יחיה לנצח. וכמו שצועק דוד המלך, עליו השלום, וכל הצדיקים על זה בכמה לשונות, כמו שכתוב (תהלים מט, יב־יג־יח): "כי לא במותו יקח הכל" וכו'. "קרבם בתימו לעולם" וכו', "ואדם ביקר בל ילין" וכו'. וכן הרבה. אבל אם זוכה להיטיב מעשיו - אזי הוא מעלה כל הכחות להשם־יתברך ועולה דיקא מגשמיות המקום הזה לבחינת למעלה מהמקום ונכלל באין־סוף. ועליו מתפרש הפסוק לטובה כי רוח עברה בו ואיננו - שהרוח־חיים עובר דרך האדם דיקא שבו תלוי הכל, ועל־ידי־זה 'ואיננו' - שנכלל באין־סוף. וזהו ולא יכירנו עוד מקומו - כי נכלל המקום בבחינת 'למעלה מהמקום' אשר רק בשביל זה ירד למקום הגשמי הזה וכנ"ל. וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו - הינו בחינת החסד הנ"ל שממשיכין היראים שעולין למעלה מהמקום וכנ"ל.

וזהו שסים: ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע וכו' - שהם הצדיקים, שהם גבורי כח שזוכין לדבר ה', בחינת עשי דברו וכו', עד ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו וכו'. בכל מקומות דיקא, כי הצדיקים מגביהין כל המקומות לממשלתו יתברך עד שנכלל הכל בבחינת 'למעלה מהמקום', וכנ"ל.

וזה שהזכיר שם מקדם: ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה - כי זה עקר התקון על־ידי כסא הכבוד שאוחזים בו הצדיקים, שעל־ידי־זה מעלין הכל עד שממשיכין מלכותו וממשלתו בכל העולם כלו בחינת ומלכותו בכל משלה וכנ"ל, שזהו בחינת ראש־השנה, שעוסקין אז לגלות מלכותו בכל העולם, כמו שתקנו לנו רבותינו ז"ל להרבות בתפלה על זה ותמלך וכו', ומלך כו' עד ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה ומסימין מלך על כל הארץ דיקא, כי זה עקר גדלתו יתברך, וכנ"ל: