# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/38/

ועל־כן דוד שעסק ויגע כל ימיו עד שמצא מקום לה' שהוא מקום הבית־המקדש, מקום האבן שתיה, והכין כל ההצטרכות לבית־המקדש, על־כן התיגע לכרות את השיתין עד התהום, כי זה היה כל עסק דוד - להעלות הנפשות הנפולות מתהום תחתיות, כמו שצעק על זה בכמה מזמורים, כמו שכתוב (תהלים סט, ג): טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו', הצילני מטיט ואל אטבעה וכו' (פסוק טו). וכתיב (שם מ, ג): ויעלני מבור שאון מטיט היון וכו', (שם עא, כ): ומתהומות הארץ תשוב תעלני וכו', (שם קז, כו־כח): יעלו שמים ירדו תהומות וכו', ויצעקו וכו'. וכן הרבה. כי דוד הוא משיח, שהוא יעסק בזה ביותר שעל־ידי־זה תבוא הגאלה וכנ"ל, ועל־כן כרה את השיתין שיורדין עד התהום כדי להעלות הנפשות גם משם.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה פרק החליל נג.): כשכרה דוד שיתין - קפא תהומא ובעי למשטפיה עלמא, אמר, מי איכא דידע וכו', עד הוה שם אחיתפל וכו', וקללת חכם אפלו על תנאי באה, על־כן נחנק בגרונו. כי צריכין לזה אמנות גדול ונפלא להעלות מתהום תחתיות למעלה למעלה לבחינת למעלה מהמקום, כי השם־יתברך רוצה בקיום העולם - שעקרו הוא הבחירה שבשביל זה נברא הכל, ועל־כן בהכרח שיתקים גשמיות המקום כדי שיהיה בחירה, על־כן כשכרה דוד שיתין עד התהום - ורצה להעלות מהתהום עד למעלה מהמקום, תכף קפא תהומא ובעי למשטפיה עלמא - כי אמר, אם כן יתבטל העולם לגמרי, על־כן הכרחו לכתב שם ולהשליך לשם - כי השם הוא החיות שהוא מגביל החיות מחי החיים מבחינת למעלה מהמקום עד תכלית גשמיות המקום, כמובן בהתורה 'הסתרה' (סימן נו, עין שם).

ועל־ידי־זה השם בעצמו קורין את השם־יתברך ומדבקין עצמן אליו בבחינת רצוא ושוב, כל הימים שצריכין לחיות על פני האדמה, כי השם־יתברך רוצה שיתקים האדם ולא יתבטל לגמרי, כידוע. ועל־כן אחיתפל שהיה שם ולא גלה זאת מיד עד שקלל דוד - היה ענשו שנחנק (מכות יא.), "כי ישרים דרכי ה'" (הושע יד, י), כי אחיתפל היה מורד במלכות בית־דוד ופגם בכל הנ"ל, כי לא האמין שיכולין להעלות מהתהום ומתכלית גשמיות לבחינת למעלה מהמקום, עד שעל־ידי־זה הפיל הרבה נפשות, עד שרצה להפיל, חס ושלום, את דוד בעצמו, וחרף את דוד על עון בת שבע כאלו אפס תקוה, חס ושלום, כי באמת דוד לא חטא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אך אף לפי טעותו שחטא בודאי אין שום דבר שעומד בפני התשובה, כמובא בכל ספרי קדש והוא רצה להפיל את דוד וכל התלויים בו כאלו אפס תקוה להנפש החוטאת, כמובא במדרש (מדרש תהלים נב) על פסוק (תהלים נב, ג): מה תתהלל ברעה הגבור וכו' שמביא המשל כשאחד עומד אצל הבור - שאין זה גבורה להפילו, חס ושלום, רק עקר הגבורה להעלות האדם מן הבור וכו'. ועל־כן אמר דוד: מה תתהלל ברעה הגבור - שאין זה גבורה, ואין להתהלל בזה מה שאתה רוצה להפיל, חס ושלום, וגם לא תעלה בידיך זאת, חס ושלום, להפילנו חלילה, כי חסד אל כל היום, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו. וכל זה היה מחמת שאחיתפל בעצמו היה מהנפילים שנפל בעצמו על־ידי רבוי חטאיו ולא רצה לשוב, ומצא תואנה לעצמו שכבר אפס תקוה, על־כן רצה להפיל גם את אחרים, חס ושלום, כמצוי זאת הרעה בעולם עתה בעוונותינו הרבים שמצויים הרבה שנפלו בעצמם כמו שנפלו - עד שמפילים גם אחרים, חס ושלום, [ועין בדברינו מזה במקום אחר (שיחות הר"ן סימן קיט)].

ועל־כן היה ענשו שנחנק בגרונו, כמבאר לעיל מזה (באות כט) על מאמר רבותינו ז"ל - 'הרי החונק את חברו' וכו', עין שם, כי דרך הגרון נמשך החיות ממעלה למטה ודרך שם עולה התפלה והשיר והשבח ממטה למעלה וכנ"ל. ועל־כן הגרון בבחינת השיתין, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (סימן מט) על מאמר רבותינו ז"ל (יומא עא.): 'כל הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין, כאלו מנסך יין על גבי המזבח', שיורד לתוך השיתין שמחוללין ויורדין עד התהום. וזהו בעצמו בחינת הבית־המקדש שנקרא 'צוארו של עולם', כמו שכתוב (ישעיה ל, כח): "עד צואר יחצה", כמו שפרש רש"י שם, וכמו שכתוב (שיר־השירים ז, ה): "צוארך כמגדל השן". כי עקר המשכת כל כחות השפע והחיות ממעלה למטה הוא דרך הבית־המקדש, וכן עלית כל התפלות שנמשכין מכחות אלו למעלה, למעלה מן המקום - הכל מהבית־המקדש וכנ"ל, על־כן נקרא 'צואר' וכנ"ל. ואחיתפל שפגם בזה על־כן נחנק בגרונו וכנ"ל. ועל־כן נסמך פרשת נסכים אחר פרשת המרגלים, להורות כי השם־יתברך יגמר את שלו בחסדו, כי אף־על־פי שפגמו המרגלים בארץ־ישראל כל־כך, שעל־ידי־זה גרמו בכיה לדורות בית ראשון ובית שני, אף־על־פי־כן אתה "מרום לעולם ה'" (תהלים צב, ט), כי סוף כל סוף יעלה הכל אפלו מתהום תחתיות שעל זה מרמז פרשת נסכים שיורדין לתוך השיתין שמחוללין עד התהום - להעלות הנפשות משם, וכנ"ל: