# מא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/733/65/41/

וקרח פגם בכל זה על־ידי תאות ההתנשאות והראשות, שזהו בחינת מנהיגות של שקר שהתאוה לנשיאות אליצפן מה שלא היה ראוי לזה, ועל־ידי־זה חלק על משה רבו, שכל תקונו וחיותו וקיומו על ידו. ועל־כן היה ענשו מדה במדה - שנבלע בתוך הארץ בחייו וירד חיים שאולה למדרגה התחתונה של שאול, כי קרח היה מנושאי הארון, ובכחו של משה רבנו היה זוכה להתאחז בכסא הכבוד, ולעלות על־ידי־זה מהמקום לבחינת למעלה מהמקום וכנ"ל, אף־על־פי שמצד מעשיו לא היה ראוי לזה, אבל גדל כחו של משה היה עצום מאד, עד שהיה יכל לזכות את כל ישראל לזה, וגם קרח היה זוכה לזה, בפרט שהיה מנושאי הארון העדות, שעל ידו דיקא עולים למעלה מהמקום, כי מקום הארון אינו מן המדה, כי הוא למעלה מהמקום, ועל־כן עמד הארון בבית המקדש על האבן שתיה שהוא נקדת העולם, שדרך שם עולה המקום למעלה מהמקום וכנ"ל, (ועין במקום אחר מזה בהלכות ציצית, הלכה ג').

אבל כל זה היה זוכה קרח אם היה מכיר את מקומו, איך אינו ראוי לזה מצד מעשיו רק בכחו של משה רבו, והיה צריך לקשר עצמו עם כל ישראל באהבה ושלום גדול, עד שיחזקו זה את זה - שיוכלו להכלל במשה רבנו ובתוך כלל נשמות ישראל, והיה זוכה בכחו של משה לכלל בבחינת 'למעלה מהמקום' וכנ"ל, עד שהיה זוכה שהיה משה רבנו מעלה על ידו הרבה נפשות, מאחר שזכה אותו להיות מנושאי הארון, שעל־ידי־זה מעלין למעלה מהמקום וכנ"ל.

אבל קרח מחמת גאותו ותאות המנהיגות והנשיאות - לא חפץ בברכה ותרחק ממנו (תהלים קט, יז), כי התקנא במשה ואהרן, ואמר שהוא בעצמו יכול לזכות לכל המעלות, עד שהסית והדיח כמה ראשי בני ישראל נשיאי עדה שיחלקו על משה, כי רצה להתאחז עמהם, שהם ראשי הדור - לחלק על משה, מחמת שידע שכח משה בעצמו על־ידי שמקשר עצמו עם ראשי הדור וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר האחיזה בכסא הכבוד הוא על־ידי ראשי הדור האמתיים שכלולים מכמה נשמות וכו', כמבאר שם היטב, עין שם. ועל־כן רצה קרח לחלק ראשי הדור ממשה ולחלק עליו, ובאמת היתה עת צרה גדולה.

וזהו (במדבר טז, א): ויקח קרח - 'ואתפלג קרח', שלקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה, שעל־ידי־זה החליק והפריד בין המקום ובין למעלה מהמקום, כי רק משה יכול בכחו לקשר עצמו עם שרשי נשמות ישראל על־ידי ראשי הדור האמתיים הכלולים בו, כי משה זכה לכל התקונים הנ"ל, ועל כלם מה שהיה ענו מכל האדם והיה אין ממש, שעל־ידי־זה עלה למעלה מהמקום, והוא מזכה את כל ישראל הכלולים בו שיעלו למעלה מהמקום, וכמו שנתבאר לעיל על המשנה, משה קבל תורה מסיני דיקא.

אבל קרח ועדתו, שהם בחינת החולקים והמתנגדים על האמת שבכל דור - הם ההפך מכל זה, כי לא זכו לשום תקון מתקונים הנ"ל, כי פגמו בברית, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (תנחומא, קרח, ה): 'הם חטאו על נפשותם', ובפרט קרח שאשתו הטעתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קי.).

ולא די להם בזה, אף גם התגאו הרבה נגד משה, ואמרו (במדבר טז, ג): "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו" וכו', כאלו משה ואהרן חפצים, חס ושלום, בכבוד והתנשאות לתאותם, חלילה, כי הם מהפכים מהפך אל הפך, ועל־כן היה מפלתם על־ידי קטרת שרצו להקטיר קטרת זרה, כי ריח הקטרת הוא עקר תקון ועלית כל הקרבנות שבמשכן ובית המקדש - שכלם היו לריח ניחוח, אבל העולה על כלם היה ריח הקטרת, כי ' לית קרבנא חביבא קמיה קדשא בריך הוא כקטרת', (אין קרבן חביב לפני הקדוש ברוך הוא כקטרת), כי כל הקרבנות הם בחינת תפלה - שמעלה כל כחות של שיח השדה, לשרשם בבחינת (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה", והעקר הוא הריח שהוא חיות הנשמה וכו', וכו', שזהו בחינת התנוצצות משיח, כמו שכתוב שם (באות יב) ועל שם זה נקרא מטר וכו', עין שם (אות יב).

ועל־כן חביב מהכל הקטרת שהיה רק לריח, כי עקר התקון של הקרבנות והתפלות הם בחינת ריח, בחינת ריח אחד עשר סממני הקטרת, שהיה בהם חלבנה, שהם מעלין הניצוצות והנפשות הנפולין מעמקי עמקי הקלפות מסטרא דמותא ממש, ומעלין אותם לעלא ולעלא, כי 'סלוקא דקטרת עד אין־סוף', כמבאר בזהר הקדוש (ויקהל ריט:), הינו שעקר העליה מתכלית גשמיות המקום לעלות למעלה מהמקום הוא על־ידי ריח הקטרת. וקרח בגאותו טעה, ואמר, שגם הוא יכול לעלות על־ידי הקטרת, אבל באמת היה כל מפלתו על־ידי־זה, כי להעלות ריח התפלה והקרבנות לעלא ולעלא - זה אין זוכה כי אם הצדיקי אמת שהם בחינת משה משיח, וכנ"ל: