# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/12/

וזה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א, א) - ודרשו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה לו, ד): 'בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו "ראשית"'. הינו בשביל ההתפארות שיקבל מישראל על־ידי שיקבלו את התורה. וזה שנסמך מיד: והארץ היתה תהו ובהו, וחשך על פני תהום - זה בחינת מה שנחשך אור הצדיק, שעל־ידי־זה אין מתגלה ההתפארות וכו', וכנ"ל. ועקר החשכות על־ידי רבוי הגליות שכובשין הטוב ביניהם, שזהו בחינת תהו ובהו וחשך וכו', שהם בחינת הארבע גליות שכבשו הטוב ביותר, שעל־ידי־זה מתגבר החשך מאד מאד עד שאין רואין אור הצדיק שמגלה ההתפארות.

ובפרט הגלות האחרון הזה שנקרא "תהום", וגם כל החשכות של גליות הראשונות כלולים בו, בבחינת תהו ובהו וחשך על פני תהום - שהחשך מחשיך עד התהום עד שרוצה להסתיר ולהחשיך האור לגמרי, חס ושלום, אבל ורוח אלקים מרחפת על פני המים - 'מים' זה בחינת 'צדקה', כמו שכתוב (קהלת יא, א): "שלח לחמך על פני המים" [כמובא בדברי קדשו ז"ל שם]: "רוח אלקים מרחפת" - 'דא רוחו של משיח', שהם בחינת הצדיקי אמת, כמו שכתוב במקום אחר. ועל־ידי־זה ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור - שזה בחינת אור נר חנכה, אור נר המנורה, כי עקר התגלות האור הוא על־ידי צדקה, כנ"ל: