# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/13/

וזה בחינת מצות נר חנכה איש וביתו (שבת כא:) - זה בחינת אור התפארות בכלל, והמהדרין נר לכל אחד ואחד - זה בחינת אור התפארות בפרטיות שהשם־יתברך מקבל מכל אחד ואחד מישראל בפרטיות. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום - זה בחינת התפארות בפרטי פרטיות שהשם־יתברך מקבל מכל איבר של ישראל, אפלו מהגרוע שבגרועים, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. שזהו העקר, שעל־ידי־זה הצדיק שיכול להאיר ולגלות ההתפארות בפרטי פרטיות כנ"ל, על־ידי־זה יכול להוסיף אור בכל יום ויום, כי בכל יום ויום מוצא איזה התפארות באיזה איבר מישראל בפרטי פרטיות, שעל־ידי־זה מתקים העולם באותו היום, וכמו שכתבנו לעיל לענין "לא תלין" וכו', עין שם.

וזה עקר תקף הנס של חנכה שדלק שמן מעט שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים, הינו כי שמן הוא בחינת אור התפארות, כי שמן לשון גדלה והתפארות, בחינת (תהלים קלג, ב): "כשמן הטוב על הראש" וכו', בחינת (שיר־השירים א, ג): "לריח שמניך טובים", בחינת (תהלים מה, ח): "על־כן משחך אלקים שמן ששון מחבריך" וכו', דהינו גדלת והתפארות המלך, הינו כי היונים טמאו כל השמנים, שרצו להחשיך אור הצדיק ולטמאות ולקלקל כל מיני התפארות שבישראל, עד שגזרו (בראשית רבה ב, ד): 'כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל', דהינו שרצו להמשיך כפירות, כאלו לא נברא העולם בשביל ישראל, ואין השם־יתברך מתפאר בהם, חס ושלום.

וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, מצאו פך שמן שהיה חתום בחותמו של כהן הגדול; כהן - בחינת 'אהבה וחסד', בפרט כהן גדול - שהוא בחינת 'אהבה וחסד גדול', שעקר תקון "ההון יסיף" על ידו. על־ידי שהוא עוסק לקבל כל הצדקות וכל הנדבות־לב של ישראל, וכל התרומות והמעשרות של ישראל, שכלם מקבלם הכהן, בפרט הכהן הגדול שממנה על כל הכהנים ומצוים ישראל לעשרו, כי הוא צריך לקבל הון גדול מישראל. כי על ידו עקר תקון ההון, שעל־ידי־זה נעשה האויר הנח והזך, שעל־ידי־זה מוציאין הטוב הכבוש מן הגלות, מהסטרא־אחרא, שכל זה עבודת הכהן לכפר על בני ישראל, שעל־ידי־זה מעלין ומוציאין הטוב מהסטרא־אחרא שנפל לשם בעוונות ישראל, כידוע.

והיה אז תקף הנס ש מצאו השמן שחתום בחותמו של הכהן גדול - שהוא בגדל כח צדקתו יכול להאיר אור התפארות אפלו בעמק החשך מאד, אבל לא היה בו להדליק כי אם ליום אחד - שלפי האמדנא, לפי דעת האדם, נדמה שאין כח בזה ההתפארות שיאיר וידליק כי אם יום אחד, ונעשה נס ודלק שמונה ימים - ובזה הראה לנו השם־יתברך גדל עצם אהבתו את ישראל על־ידי גדלת הצדיקים, שהם ממשיכים לנו נסים כאלה, כי הם דורשים ומחפשים ומבקשים ומוצאים התפארות בפרטי פרטיות בכל איבר ואיבר מישראל, עד שעל־ידי־זה מוצאים התפארות בישראל בכל יום ויום, כל ימי עולם, שעל־ידי־זה היה תקף הנס הזה שדלק השמן המעט שמונה ימים, להורות שאין ההתפארות נפסק לעולם. כי 'שמונה ימים' מרמז על כל שבעת ימי בראשית שנכללין ביום 'השמיני', שהוא בחינת 'עלמא דאתי', להורות שהם יכולין ללמד זכות על ישראל, עד שיאיר וידליק זמן מעט בחינת 'התפארות מעט', יוסיף אור ויאיר לעולם עד יום 'השמיני', בחינת 'עלמא דאתי'.

כי מעט ההתפארות מאיר להם, עד שמוצאים על־ידי התפארות בפרטי פרטיות עוד יותר, וכן בכל יום ויום עד שמגלין ההתפארות של ישראל שלא יפסק לעולם, עד הקץ האחרון, שעל־ידי־זה עקר חיות העולם וקיומו בכל יום, עד אשר יזכו כל ישראל ליראה ואהבה בשלמות, ואז יהיה ההתפארות בתכלית השלמות, ויתקים (ישעיה ס, יט): "כי ה' יהיה לך לאור עולם ואלקיך לתפארתך":