# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/15/

וזה בחינת 'מה שצריכין להחזיר כסות יום - ביום וכסות לילה - בלילה', כמו שכתוב (שמות כב, כו): "כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו" וכו'. כי הכסות והשמלה הוא עקר בחינת ההתפארות של האדם, 'כי רבי יוחנן קרא למאני מכבדותא' (שבת קיג.), כי החפצים של האדם, בפרט הבגדים הם מכבדין ומפארין את האדם, וכמו שכתוב לענין בגדי כהנה (שמות כח, ב): "ועשית בגדי קדש וכו', לכבוד ולתפארת", ועל־כן צריכין להחזיר כסות יום - ביום, וכסות לילה - בלילה, כי כל שנוי העתים שהם יום ולילה וכו', הכל על־ידי ההתפארות שהשם־יתברך מקבל מכל אחד מישראל בכל יום ויום, שעל־ידי־זה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכנ"ל.

על־כן תכף כשמגיע היום צריך להחזיר לו כסות יום, שנמשך מההתפארות של אותו היום, שעל־ידי־זה מאיר אור יום, וכן כסות לילה בלילה, כי שנוי העתים של יום ולילה נמשך מההתפארות פרטי שהשם־יתברך מקבל בכל יום ערב ובקר, מכל אחד מישראל בפרטי פרטיות וכנ"ל, ומשם נמשך בחינת 'כסות יום ולילה', ועל־כן מברכין בכל יום 'מלביש ערמים', ועל־כן הזהירה התורה להחזיר המשכון כסות יום - ביום וכו', כדי לתקן ולהאיר בחינת ההתפארות שבכל יום, שעל־ידי־זה יתבטל העניות וההלואות לגמרי, כי יחזר השפע לישראל על־ידי התגלות התפארות, וכנ"ל.

וזה שכתוב בזהר (תקוני זהר, תקון סט, ק:): "כי הוא כסותה לבדה, הוא שמלתו לערו" (שמות כב, כו) - 'דא ציצית ותפלין'. כי ציצית ותפלין הם עקר ההתפארות שהשם־יתברך מקבל מכל אחד מישראל בכל יום, כידוע, ועל־כן הם מרמזים בפסוק זה: "כי הוא כסותה לבדה" וכו', שמדבר ממצות השבת העבוט ביום ובלילה, כי הם בחינה אחת, כי מצות השבת העבוט הוא בשביל תקון התגלות ההתפארות, שהיא בחינת 'ציצית ותפלין' שמרמזים בפסוק זה: "כי הוא כסותה" וכו', וכנ"ל: