# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/4/

ואפלו כשנשבע בלי נקיטת חפץ הוא גם־כן בבחינה זאת - שמזכירין אותו ההתפארות של ישראל על־ידי השבועה, כי השבועה היא בשם ה', ושם ה' היא רק על־ידי ההתפארות של ישראל שהם שמו יתברך, כי כל הבריאה היתה רק בשביל להגדיל שמו על־ידי ישראל שיקימו את התורה, שהוא שמא דקדשא בריך הוא, כי קדשא בריך הוא וישראל ואוריתא כלא חד (זהר אחרי עג.), כי שמו משתף בשמנו (במדבר־רבה כ, כא).

כי קדם הבריאה לא היה שיך לקרותו בשם כלל, כי הוא יתברך למעלה מכל השמות, רק מאהבת ישראל שצפה שיקבל שעשועים והתפארות מעמו ישראל על־ידי שיקימו את התורה, על־ידי־זה צמצם בכמה צמצומים עד שברא את העולם כדי להגדיל שם תפארתו על־ידי ישראל בבחינת (דניאל ט, טו): "ותעש לך שם כיום הזה" וכו'. נמצא, ששמו יתברך כלול מכל ההתפארות של ישראל. ועל־כן על־ידי השבועה שהיא בשמו יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבועות לח:), על־ידי־זה יודה, על־ידי שיזכיר עצמו ההתפארות שיש בו עדין, שחס ושלום, יהיה נפגם ביותר על־ידי הכחשת ממון חברו על־ידי שפוגם בבחינת "הון יסיף" הנ"ל, וכנ"ל: