# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/6/

וזה בחינת (שבועות מד:): כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכו'. כי זה השכיר שהשכיר עצמו לחברו ונפל לבחינת עבדות - זה נמשך מפגם "הון יוסיף רעים" הנ"ל, שעל־ידי־זה נפגם ההתפארות וכו', כנ"ל, כי באמת צריך כל אחד מישראל להאמין בעצמו שבודאי מאחר ששם ישראל נקרא עליו, בודאי יש בו עדין התפארות פרטי שהשם־יתברך מתפאר עמו. וכן צריך להאמין בפרטות בכל יום ויום, כי אין יום דומה לחברו, ובכל יום ויום עולה התפארות פרטיים מכל אחד ואחד מישראל כפי מעשיהם באותו היום, שעל־ידי־זה הקדוש־ברוך־הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהכל על־ידי ההתפארות שמקבל מישראל מכל אחד ואחד בכל יום בפרט, כי כמו שתחלת הבריאה בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, לא היתה כי אם בשביל ההתפארות שיקבל מישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כמו כן עתה השם־יתברך מקים העולם בחסדו בכל יום ויום רק בשביל ההתפארות שמקבל מישראל בכלל ובפרט וכו'.

אדרבא, עקר ההתפארות הוא עתה אחר הבריאה, כי בתחלת הבריאה לא היו עדין ישראל בעולם, רק שברא העולם בשביל שצפה שיקבל התפארות בכלל ובפרט וכו', מכל אחד מישראל. מכל שכן וכל שכן עתה שכבר נמצאים ישראל קדושים בעולם שכל קיום העולם וכל חדוש מעשה בראשית שבכל יום הכל כפי ההתפארות שמקבל מהם בכלל ובפרט וכו', ומזה באים כל השנויים הרבים והנפלאים שבכל יום כנראה גם בחוש - רבוי השנויים שבכל יום, מכל שכן השנויים הנפלאים שנעשים בכל העולם בכל יום ויום בגשמיות ורוחניות עד אין חקר ואין מספר, כמו שאנו משבחים אותו יתברך על זה בכל יום, כמו שאומרים: ובטובו מחדש בכל יום תמיד וכו'. מה רבו מעשיך ה' וכו'. וכן אומרים בברכת קריאת־שמע של ערבית: בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וכו', עשה גדלות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר, וכל השנויים הנפלאים הרבים והעצומים שבכל יום ויום בפרטיות, הכל כאשר לכל הוא יתברך מחדש בטובו על־ידי ההתפארות שמקבל בפרטיות בכל יום ויום מכל אחד ואחד מישראל בפרטי פרטיות, כנ"ל:

ומי שמאמין בזה באמת ובאמונה שלמה - בודאי לא ידאג על פרנסה, מכל שכן שלא יבוא לזה שיצטרך להשכיר עצמו לעבד ולשכיר בשביל פרנסתו, כי בודאי יבטח בה' שימשיך לו שפע דבר יום ביומו, על־ידי ההתפארות שמקבל מכל ישראל בכלל ובפרט וכו', עד שבודאי מקבל ממנו בעצמו גם־כן איזה התפארות בכל יום כפי חלקו שיש לו בעולם, שעל־ידי־זה מתקים ומתחדש זה החלק בעולם, אשר משם נמשך השפע והחיות לכל העולם, כי מאחר שיש לו חלק בחיות וקיום העולם באותו היום - בודאי יהיה נמשך לו חיות ושפע באותו היום, וכמו שאומרים (תהלים סח, כ): ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה - וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מ:): 'בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו', הינו שתראה שיעלו ממך שעשועים והתפארות הרבה בכל יום מעין הברכות וההשפעות שנמשכין בכל יום, כי הא בהא תליא, כפי ההתפארות שעולה ממנו - כן זוכה לקבל שפע הרבה, וכמו כן הוא צריך לברך ולפאר יותר ליוצרו, ועל־ידי־זה יהיה נמשך לו עוד שפע טובה וברכה הרבה.

אבל מחמת פגם "הון יסיף" הנ"ל, שעל־ידי־זה קשה להוציא הטוב הכבוש במקום שכבוש בגלות זה כמה, ואזי קשה לגלות ההתפארות מחמת כסילות השכל, שעל־ידי־זה נחשך אור הצדיק כנ"ל - על־ידי כל זה נפל בדעתו כל־כך, עד שנפל לבחינת עבדות להשכיר עצמו למלאכה ועבדות שהוא בזיונות הפך התפארות, כי באמת לאמתו אין עבדות שיך לישראל כלל, כי כל ישראל בני מלכים הם (שבת סז.), כי ישראל עלה במחשבה תחלה (בראשית רבה א, ד), ו"המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו" (דברי הימים־א ד, כג), שבהם נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל על 'אנא בריה קלה שבים' וכו', עין שם היטב, כדי שתוכל לעורר עצמך היכן אתה בעולם, כי זה נאמר על כל אחד מישראל.

על־כן זה השכיר שהשכיר עצמו שהוא בחינת 'פגם ההתפארות' כנ"ל, על־כן הזהירה תורה מאד לתן שכרו ביומו דיקא, כמו שכתוב (דברים כד, טו): ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו. וכן (ויקרא יט, יג): לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר - כי העני מסר נפשו בשביל שכירתו מחמת שנפגם בחינת "הון יסיף" ואין גומלין חסד אחד עם חברו להחזיק את העני, שעל־ידי־זה נפגם ההתפארות, עד שבא לזה להשכיר עצמו, שעל־ידי־זה נעלם ההתפארות ביותר. אבל תקונו הוא על־ידי השכירות בעצמו שקבל מהבעל־הבית, כי בהממון שיקבל - יחיה את נפשו ונפש ביתו, ויהיה נמשך אהבה ורצון, בחינת 'אויר הנח והזך' כפי ממון השכירות שיקבל. כי בתחלה היתה שנאה ומריבה מצויה בתוך ביתו מחסרון הפרנסה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נט.): 'רמי ואתי תגרא בביתיה מכי מישלם שערא מכדא' (המחלקת והמריבות בביתו של אדם באה ומתחילה כשנגמרים השעורים מהכד), וכשנמשך איזה שפע נמשך אהבה ושלום, כמו שכתוב (תהלים קמז, יד): "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך" - גם זה הבעל־הבית אם לא זכה לתקן ההון כראוי כנ"ל, על־כל־פנים כשיקים מצות (דברים כד, טו): "ביומו תתן שכרו", על־ידי־זה גם־כן יהיה נחשב לתקון ההון הנ"ל, על־ידי שמשפיע להעני על כל פנים דמי שכירותו, שעל־ידי־זה נמשך אהבה ושלום בחינת 'אויר הנח והזך', שעל־ידי־זה נתגלה ההתפארות הנ"ל.

ועל־כן הזהירה תורה מאד: ביומו תתן שכרו - 'ביומו' דיקא, ולא תבוא עליו השמש וכו' - כדי לתקן נפש העני השכיר ביומו דיקא, הינו שיזכה שישוב אליו הדעת, עד שירגיש עצם רחמנותו יתברך גם עליו שמקבל התפארות בפרטיות גם ממנו, כי זה נתתקן דיקא על־ידי בחינת "הון יסיף" הנ"ל, על־ידי שפע הממון שמקבל בשכירותו, שעל־ידי־זה נעשה בחינת 'אויר הנח והזך', שעל־ידי־זה נתגלה ההתפארות, שזה עקר חיות ותקון נפש הישראל.

ועל־כן הזהר ביומו דיקא תתן שכרו - כי צריכין להאיר ולגלות ההתפארות בפרטיות בכל יום דיקא, כפי השנויים שבאותו היום דיקא, שעל־ידי־זה עקר תקון נפש העני השכיר, על־ידי שמקבל שכירותו ביומו דיקא, עד שירגיש ההתפארות באותו היום דיקא וכנ"ל: