# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/9/

וְזֶה שֶׁטָּעָה יִצְחָק בְּעֵשָׂו וְאָהַב אוֹתוֹ וְרָצָה לְבָרְכוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית כה, כח): "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" וְתַרְגּוּמוֹ: 'אֲרֵי מִצֵידֵהּ הֲוָה אָכִיל' (מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה אוֹכֵל מִצֵּדּוֹ). כִּי מֵחֲמַת שֶׁיִּצְחָק עִקַּר עִסְקוֹ הָיָה לְתַקֵּן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהוּא תִּקּוּן הָאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַל־כֵּן מֵאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁעֵשָׂו מֵבִיא לוֹ לֶאֱכֹל, וַאֲכִילַת יִצְחָק בְּוַדַּאי הָיָה בִּקְדֻשָׁה גְּדוֹלָה בִּבְחִינַת 'תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ', בְּחִינַת 'שֻׁלְחָן מְכַפֵּר כְּמִזְבֵּחַ', עַל־כֵּן אָהַב אוֹתוֹ, כִּי סָבַר שֶׁעוֹסֵק בְּתִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁבְּעֵשָׂו הָיָה נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים גְּבוֹהִים מְאֹד, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים שֶׁיָּצְאוּ אַחַר־כָּךְ מִזַּרְעוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק זֶה: "כִּי צַיִד בְּפִיו", שֶׁמְּרַמֵּז עַל אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת, כַּמּוּבָא (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, פֶּרֶק ג). וְעַל־כֵּן סָבַר יִצְחָק שֶׁמַּה שֶּׁמֵּבִיא לוֹ לֶאֱכֹל שֶׁמְּפֹרָשׁ גַּם־כֵּן בְּזֶה הַפָּסוּק "כִּי צַיִד בְּפִיו", שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָׁמַיִם שֶׁמֵּחֲמַת הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ אֶצְלוֹ שֶׁעוֹסֵק לְהוֹצִיא וּלְהַחֲזִירוֹ אֶל הַקְדֻשָׁה, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹסֵק לְהַאֲכִיל אֶת אָבִיו שֶׁהוּא בְּחִינַת 'תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ', כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָהַב אוֹתוֹ, וְעַל־כֵּן רָצָה לְבָרְכוֹ.

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כז, א): "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" בְּחִינַת שֶׁנֶּחֱשַׁךְ אוֹר הַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (תַּנְחוּמָא, תּוֹלְדוֹת ח): 'בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מַקְטִירוֹת לַעֲבוֹדָה־זָרָה', דְּהַיְנוּ פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱשָׁךְ אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'יַעֲקֹב' כַּנַּ"ל, וּמֵרִבּוּי הָעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁל בֵּית עֵשָׂו, שֶׁהוּא פְּגַם הַמִּזְבֵּחַ, נֶחֱשַׁךְ הָאוֹר כָּל־כָּךְ, בְּחִינַת "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו", עַד שֶׁלֹּא רָאָה יִצְחָק עֹצֶם הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל־יְדֵי יַעֲקֹב דַּיְקָא, עַד שֶׁרָצָה לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו, כִּי סָבַר שֶׁעוֹסֵק בְּתִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ עַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲכִילוֹ וְכוּ', כַּנַּ"ל.

וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ (שָׁם, כז, ז): הָבִיאָה לִּי צַיִד וְאֹכֵלָה וְכוּ', כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁיַּאֲכִיל אוֹתוֹ שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי "הוֹן יֹסִיף" וְכוּ', עַל־יְדֵי־זֶה רָצָה לְבָרְכוֹ, כִּי עִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁרָצָה לְבָרְכוֹ הָיָה בַּעֲשִׁירוּת גָּדוֹל, כִּי סָבַר שֶׁצְּרִיכִים לִתֵּן לוֹ הָעֲשִׁירוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲסֹק יוֹתֵר בְּתִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָׁה, כְּשֶׁנּוֹתְנִין מִמָּמוֹנוֹ צְדָקָה הַרְבֵּה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים בֶּאֱמֶת וְכַנַּ"ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת עֵשָׂו לֹא חָפַץ בַּבְּרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ, כִּי כָּל כַּוָּנַת עֵשָׂו מַה שֶּׁהֶאֱכִיל אֶת אָבִיו לֹא הָיָה לְטוֹבָה, כִּי אִם לְרַמּוֹת אֶת אָבִיו, כְּדֵי שֶׁיֹּאהַב וִיכַבֵּד אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לוֹ עֲשִׁירוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִכָּבֵשׁ הַטּוֹב בַּגָּלוּת עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי לֹא חָפַץ כְּלָל לְהוֹצִיא הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ אֶצְלוֹ וּלְתַקֵּן הַמִּזְבֵּחַ, רַק כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיָה בְּהֵפֶךְ לִכְבֹּשׁ הַטּוֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת.

וְכֵן נִמְצָאִים אֲנָשִׁים שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה, אֲבָל אֵין כַּוָּנָתָם לְטוֹבָה כְּלָל, רַק לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם וְנוֹתְנִים רַק בְּמָקוֹם שֶׁיִּתְכַּבְּדוּ וְיִתְיַקְּרוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא מִתְגַּבְּרִים וּמִשְׂתָּרְרִים עַל עַם דַּל, עַל הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת. וּצְדָקָה כָּזוֹ בְּוַדַּאי אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת כְּלָל, רַק מְקַלְקֶלֶת הַרְבֵּה. כִּי הֵם מַרְבִּים שִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת עַל־יְדֵי הוֹן וַעֲשִׁירוּת כָּזֶה, רַק אֵצֶל יִשְׂרָאֵל הָרֹב הוּא לְטוֹבָה. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת, כִּי יֵשׁ שֶׁטּוֹעִים עַצְמָן שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁנּוֹתְנִים לַהֲגוּנִים וְהוּא לְהֵפֶךְ, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים כַּוָּנָתָם לְטוֹבָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סֻכָּה מט:), אַחֲרֵי שֶׁהִפְלִיגוּ שָׁם הַרְבֵּה בְּגֹדֶל מַעֲלַת מִצְווֹת הַצְּדָקָה אָמְרוּ שָׁם: 'שֶׁמָּא תֹּאמַר כָּל הַבָּא לִקְפֹּץ קוֹפֵץ? תַּלְמוּד לוֹמַר (תְּהִלִּים לו, ח): "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים" ' וְכוּ', כִּי צְרִיכִים זְכוּת גָּדוֹל לִזְכּוֹת לִתֵּן לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים אֲמִתִּיִּים, בְּאֹפֶן שֶׁיְּתַקֵּן עֲשִׁירוּתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי צִדְקָתוֹ בְּחִינַת 'אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ', שֶׁיּוּכְלוּ לְהוֹדִיעַ לַטּוֹב הַכָּבוּשׁ מַעֲלָתוֹ וְכוּ', עַד שֶׁיֻּשְׁלַם הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ יִרְאָה וְאַהֲבָה וְכוּ'. אֲבָל עֵשָׂו הָרָשָׁע בְּוַדַּאי כָּל כַּוָּנָתוֹ הָיָה לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה כְּלָל, עַל־כֵּן הִשְׁתַּדְּלָה רִבְקָה שֶׁיְּקַבֵּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ כָּל שֶׁפַע הַהוֹן וְהָעֲשִׁירוּת לְיַעֲקֹב הַצַּדִּיק הָאֱמֶת דַּיְקָא, כִּי יַעֲקֹב דַּיְקָא צָרִיךְ לְקַבֵּל כָּל הָעֲשִׁירוּת, כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם, עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַהִתְפָּאֲרוּת וְכוּ', וְכַנַּ"ל: