# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/781/65-2/9/

וזה שטעה יצחק בעשו ואהב אותו ורצה לברכו, כמו שכתוב (בראשית כה, כח): "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" ותרגומו: 'ארי מצידה הוה אכיל' (משום שהוא היה אוכל מצדו). כי מחמת שיצחק עקר עסקו היה לתקן המזבח שהוא תקון האכילה, כמו שכתוב שם, על־כן מאחר שראה שעשו מביא לו לאכל, ואכילת יצחק בודאי היה בקדשה גדולה בבחינת 'תקון המזבח', בחינת 'שלחן מכפר כמזבח', על־כן אהב אותו, כי סבר שעוסק בתקון המזבח. כי זה ידוע שבעשו היה ניצוצות קדושים גבוהים מאד, שהם נשמות הגרים שיצאו אחר־כך מזרעו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זה: "כי ציד בפיו", שמרמז על אלו הנשמות, כמובא (פרי־עץ־חיים, ראש־השנה, פרק ג). ועל־כן סבר יצחק שמה שמביא לו לאכל שמפרש גם־כן בזה הפסוק "כי ציד בפיו", שכונתו לשמים שמחמת הטוב הכבוש אצלו שעוסק להוציא ולהחזירו אל הקדשה, על־ידי־זה בעצמו הוא עוסק להאכיל את אביו שהוא בחינת 'תקון המזבח', כי הא בהא תליא כנ"ל, ועל־כן אהב אותו, ועל־כן רצה לברכו.

וזה שנאמר (בראשית כז, א): "ותכהין עיניו מראת" בחינת שנחשך אור הצדיק כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וזה שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא, תולדות ח): 'בעשנן של אלו שהיו מקטירות לעבודה־זרה', דהינו פגם המזבח שעל־ידי־זה נחשך אור הצדיק, שעל ידו עקר התגלות ההתפארות, שהוא בחינת 'יעקב' כנ"ל, ומרבוי העבודה־זרה של בית עשו, שהוא פגם המזבח, נחשך האור כל־כך, בחינת "ותכהין עיניו", עד שלא ראה יצחק עצם ההתפארות שנתגלה על־ידי יעקב דיקא, עד שרצה לברך את עשו, כי סבר שעוסק בתקון המזבח על־ידי שמאכילו וכו', כנ"ל.

וזה שאמר לו (שם, כז, ז): הביאה לי ציד ואכלה וכו', כי דיקא על־ידי שיאכיל אותו שהוא תקון המזבח שנעשה על־ידי "הון יסיף" וכו', על־ידי־זה רצה לברכו, כי עקר הברכה שרצה לברכו היה בעשירות גדול, כי סבר שצריכים לתן לו העשירות, כדי שיוכל לעסק יותר בתקון המזבח, שנתתקן על־ידי עשירות דקדשה, כשנותנין מממונו צדקה הרבה לעניים הגונים באמת וכנ"ל, אבל באמת עשו לא חפץ בברכה ותרחק ממנו, כי כל כונת עשו מה שהאכיל את אביו לא היה לטובה, כי אם לרמות את אביו, כדי שיאהב ויכבד אותו, כדי שיתן לו עשירות, שעל־ידי־זה יכבש הטוב בגלות עוד יותר ויותר. כי לא חפץ כלל להוציא הטוב הכבוש אצלו ולתקן המזבח, רק כל כונתו היה בהפך לכבש הטוב שהוא בחינת קדשת ישראל בגלות.

וכן נמצאים אנשים שנותנים צדקה, אבל אין כונתם לטובה כלל, רק להרבות כבודם ונותנים רק במקום שיתכבדו ויתיקרו, ועל־ידי־זה דיקא מתגברים ומשתררים על עם דל, על הכשרים באמת. וצדקה כזו בודאי אינה מתקנת כלל, רק מקלקלת הרבה. כי הם מרבים שנאה ומחלקת על־ידי הון ועשירות כזה, רק אצל ישראל הרב הוא לטובה. ויש בזה כמה בחינות, כי יש שטועים עצמן שסוברים שנותנים להגונים והוא להפך, אבל על כל פנים כונתם לטובה. ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:), אחרי שהפליגו שם הרבה בגדל מעלת מצוות הצדקה אמרו שם: 'שמא תאמר כל הבא לקפץ קופץ? תלמוד לומר (תהלים לו, ח): "מה יקר חסדך אלקים" ' וכו', כי צריכים זכות גדול לזכות לתן לעניים הגונים אמתיים, באפן שיתקן עשירותו על־ידי־זה, שיהיה נמשך על־ידי צדקתו בחינת 'אויר הנח והזך', שיוכלו להודיע לטוב הכבוש מעלתו וכו', עד שישלם המזבח, שעל־ידי־זה יתגלה ההתפארות ויהיה נמשך יראה ואהבה וכו'. אבל עשו הרשע בודאי כל כונתו היה לרעה ולא לטובה כלל, על־כן השתדלה רבקה שיקבל יעקב את הברכות, שיהיה נמשך כל שפע ההון והעשירות ליעקב הצדיק האמת דיקא, כי יעקב דיקא צריך לקבל כל העשירות, כדי שיתקן כל התקונים הנזכרים שם, עד שיתגלה ההתפארות וכו', וכנ"ל: