# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/61/

שלוחו של אדם כמותו (חשן־משפט, סימן קפב), אין שליחות לקטן וכו' (שם סימן קפח, סעיף ב).

כי ידוע, שכל ישראל - נפשותם אחד, כי שרשם מבחינת 'כלו אחד כלו טוב', וכמו שכתוב (שמות א, ה): כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים נפש" - בלשון יחיד, כמו שפרש רש"י, ועל־כן שלוחו של אדם כמותו, כי כלא חד, כנ"ל.

ועל־כן אין הנכרי נעשה שליח (שם סעיף א), כי הם מאחורי הקדשה ומפרדים ומבדלים מקדשת ישראל, ועל־כן אין יכולין לומר עליהם שלוחו כמותו, כי זהו בחינת אחדות כנ"ל, ועל־כן אין שיך אלא בישראל - שכלם אחד וכלם שוין בשרש האחדות, אבל העכו"ם נפרדין מן האחדות כנ"ל, ועל־כן אין העכו"ם נעשה שליח, כי אי אפשר לומר בהם שלוחו כמותו כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מא:): 'מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית', כי השליחות תלוי בברית, כי שם בחינת האחדות בבחינת "ובריתי נאמנת לו" (תהלים פט, כט), הינו שבחינת אמונה שהיא האחדות שמאמינין ביחודו יתברך, היא תלויה בברית, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר (סימן לא). ועל־כן השליחות, שהוא רק בבחינת האחדות, בחינת שלוחו כמותו כנ"ל, ועל־כן אינו נוהג רק בבני ברית, שהם בבחינת האחדות כנ"ל.

ועל־כן אין קטן עושה שליח ולא נעשה שליח, כי איתא בדברי רבנו, נרו יאיר, שבחינת 'כלו אחד כלו טוב' - הוא שלמות הדעת, בחינת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" - שאז יתגלה הדעת ויהיה כלו אחד כלו טוב, כמובא בתחלת מאמר 'אנכי ה' אלקיך' (סימן ד'), עין שם. ועל־כן הקטן שאין דעתו שלם עדין, על־כן אין לו דין שליחות, כי עקר דין שליחות על־ידי בחינת האחדות שהוא תלוי בדעת, כנ"ל.

ועל־כן אין שליח לדבר עברה (קדושין מב:), כי על־ידי העברה - נפרד, חס ושלום, משרש האחדות, ועל־כן אין שיך בעברה שליחות, כי אדרבא, העברה הוא פרוד ופגם בבחינת אחדות, כידוע, ועקר השליחות בבחינת אחדות כנ"ל. וזהו בחינת (כתבות פה.): 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' (שלחתי אותך בשביל לתקן ולא בשביל לקלקל), כי בחינת אחד הוא כלו טוב כנ"ל, ואין שם עוות וקלקול, חס ושלום, ועל־כן יכול לומר לו לתקוני שדרתיך וכו', כי בודאי כשעשיתי אותך שליח שתהיה כמוני, שזהו בחינת 'כלו אחד כלו טוב', על־כן בודאי השליחות היה רק לתקון ולא לעוות, כי השליחות הוא רק בבחינת אחד וטוב, כנ"ל:

וזה בחינת החזן שנקרא 'שליח־צבור', כי עקר תקון התפלה הוא רק שתהיה בבחינת כלו אחד כלו טוב, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, במאמר 'ויאמר בעז' וכו' (סימן סה). ועל־כן עקר תקון התפלה על־ידי השליח־צבור, כי השליח־צבור כולל כלם יחד ועושה מהתפלה אחד, כמו שנתבאר לעיל בהלכות שליח־צבור, עין שם, שזהו בחינת חזרת התפלה, עין שם. ועל־כן נקרא 'שליח־צבור' בחינת שלוחו של אדם כמותו, בחינת כלו אחד, כנ"ל, שזהו תקון התפלה, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא עא:): "גם אתם" (שמות יב, לא) – לרבות שלוחכם, מכאן ששלוחו של אדם כמותו - כי 'גם' היא בחינת מלכות, שהיא בחינת אמונה בחינת ד' דאחד, כמובא בכתבי האר"י (עץ־חיים, שער לח, פרק ה), שגמין ואתין הם במלכות (שהאותיות 'גם' ו'את' הן בסוד ספירת המלכות), ועל־כן המלך עוצר בהם ומקבצם יחד שלא יתפזרו, כמו שפרש רש"י על פסוק (שמואל־א' ט, יז): "זה יעצר בעמי", עין שם. כי המלכות היא בחינת האחדות כנ"ל, ושם שרשי נפשות ישראל ששרשם באחדות כנ"ל, ועל־כן 'גם' מרבה השליח ששלוחו של אדם כמותו, כי זה תלוי באחדות שהוא בחינת 'מלכות', בחינת 'גם' כנ"ל, ועין בכתבים (עץ־חיים, שער לח, פרק ה): ש'גם' בלאה שהיא בחינת ד' דאחד, בחינת קשר של תפלין, עין שם.

וזהו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית - כי תקון המלכות בחינת אמונה בחינת האחדות, כל זה תלוי בברית, כי 'מאן דנטיר ברית זכה למלכו' (תקוני זהר, תקון יד, ל:), וכמו שכתוב (תהלים פט, כט): "ובריתי "נאמנת לו", כנ"ל, ועל־כן אין השליחות נוהג אלא בבני ברית, שהם בחינת כלו אחד כלו טוב, כנ"ל: