# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/15/

וזה בחינת (במדבר יג, ב): שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען. פרוש: שבאו ישראל לפני משה ואמרו: נשלחה אנשים לפנינו, כמו שפרש רש"י שם. ועל־ידי שרצו לשלח שלוחים לתור את הארץ, על־ידי־זה פגמו בארץ־ישראל, כי עקר הפגם היה על־ידי השלוחים שהם המרגלים, כי השליח הוא בחינת טבע שהיא בחינת מלאך וכנ"ל, כי ארץ־ישראל למעלה מהטבע לגמרי, כי שם השגחתו יתברך תמיד, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה" וכו'. וכשרצו לשלח מרגלים - פגמו בהשגחה, ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלח מרגלים לראות אם יוכלו לכבש על־פי דרך הטבע, ולא האמינו שעל־ידי השגחתו יתברך שנמשכת ביותר בארץ־ישראל יוכלו לעלות אפלו לשמים, ומחמת שפגמו בהשגחה על־כן היה עקר הפגם על־ידי השלוחים דיקא, שהם המרגלים, כי השליח הוא בבחינת מט"ט, בחינת הטבע כנ"ל, וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו - להחזיר השליחות למרא קמא (לבעלים הראשונים) שיהיה נכלל השליח בהמשלח, שזהו בחינת כלליות הטבע בהשגחה, אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר התכלית, כנ"ל.

והמרגלים פגמו בהשליחות, ולא היו צירים נאמנים לשולחם, והוציאו דבת הארץ רעה, ואמרו שקר על ארץ־ישראל, ושקר הוא עקר פגם ההשגחה, כי "דבר שקרים לא יכון לנגד עיניו" (תהלים קא, ז), כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן גרמו בכיה ודמעות, כמו שכתוב (במדבר יד, א): "ויבכו העם בלילה ההוא". כי השקר, שהוא פגם עיני ההשגחה, גורם דמעות, שהם קלקול העינים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל עין שם.

ועל־כן גרמו חרבן בית־המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כט.): 'אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות' וכו'. כי הבית־המקדש הוא בחינת עינים, כמו שכתוב (מלכים־א ט, ג): "והיו עיני ולבי שם", כי שם עקר ההשגחה שעל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה באחד, שזהו בחינת נקדת האבן שתיה שממנו השתת העולם, שדרך שם עולין ונכללין באחד.

ועל־כן בבית־המקדש היו מתכפרין כל העוונות, כי עקר פגם כל העוונות הוא שנפרדין מאחדותו יתברך, חס ושלום, ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחינת השגחה, ועל־ידי־זה יזכה גם הוא לשוב אליו יתברך, כי עקר התשובה על־ידי האמת, כנ"ל.

ועל־כן מי שחטא - היה צריך לבוא לבית המקדש לפני הכהן, שהוא בחינת הצדיק האמת, שהיה מכפר עליו על־ידי הקרבנות שבבית המקדש, כי מגדל אור ההשגחה שהיה בבית המקדש כנ"ל, ועל־כן היו שם עשרה נסים (אבות ה, ה), כי הנסים הם התגלות השגחתו יתברך. ומגדל התגלות ההשגחה שהיה בבית המקדש על־ידי־זה היה ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא, עד שגם החוטא, שהוא בבחינת אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשרשו ונתתקן חטאו על־ידי־זה, כי עקר התקון על־ידי ההשגחה שהוא בחינת אמת, שעל־ידי־זה חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: