# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/16/

וזהו אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות - 'בכיה' דיקא שהוא נמשך על־ידי השקר, שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל, ועל־כן צריכין לבכות על חרבן בית־המקדש. וכן מי שרוצה לשוב באמת - צריך לבכות על חטאיו לפני השם־יתברך ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו יתברך באמת, כמו שכתוב (ירמיה לא, ח): "בבכי יבאו ובתחנונים אובילם" וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי שרש הבכיה נתהוה תכף אחר הבריאה, שאז נתהוה תכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכיה כנ"ל, שזהו בחינת 'אל תאמרו מים מים', שהם בחינת דמעות, שהוא אזהרה על שקר כמו שמסים שם שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" וכו'. עין שם בהתורה הנ"ל.

וזה סוד בכית המים התחתונים, שהיו המים התחתונים בוכין: 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא', כמבאר בזהר (תקוני זהר תקון מ, פ.) ומדרשים (בראשית־רבה ה, ד). כי באמת הבכיה הוא קלקול הראות כנ"ל, שזהו בחינת פגם ההשגחה כנ"ל, אבל באמת זהו העקר - לכלל אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה, ועקר בחינת אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עקר הבחירה, ששם דיקא צריכין להתגבר ולידע, שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו יתברך לבד, ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה שיהיה כלו אחד. כי במקום התגלות השגחתו יתברך - שם הוא בחינת כלו אחד כמו שהיה קדם הבריאה, על־כן אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד, מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועקר עבודת האדם לכלל אחר הבריאה ממש בקדם הבריאה, דהינו לכלל הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחינת דמעות, לכלל הכל באחד כנ"ל.

כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהשם־יתברך בשביל שיהיה בחירה, כי הוא יתברך מחיה את כלם. וזהו בחינת דמעות, שהם קלקול הראות, פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו, כי בהדמעות מלבש כח הראות, כי משם נמשכו הדמעות. וכמו שמבאר במאמר הנ"ל דברי רבותינו ז"ל: "ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) - זה הראות שהולך אחר הבכי. נמצא, שהראות מלבש בהבכי, וכמו שכתב רבנו ז"ל (סימן רנ) ענין זה על מאמר רבותינו ז"ל (ברכות נט.): 'ומוריד שני דמעות לים הגדול', עין שם.

ועל־כן הדמעות נתהוו תכף אחר הבריאה, שזהו סוד בכית המים התחתונים, כי מתחלה היה העולם מים במים ואחר־כך הבדיל השם־יתברך ביניהם, ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.). והבדלת מים התחתונים ממים העליונים, זה בחינת אחר הבריאה שנבדל מקדם הבריאה, כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם - הם כלולים יותר באחד והם בבחינת כלו אחד, בחינת קדם הבריאה, להדברים שהם למטה ממנו. ועל־כן מים העליונים ומים התחתונים הם בבחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה, ותכף שהיה הבדלה ביניהם - נתהוו דמעות שהוא הבכיה של המים התחתונים כנ"ל. כי תכף שנבדל אחר הבריאה מקדם הבריאה - נתהוה תכף אחיזת השקר וכו', כנ"ל, שמשם הדמעות שהם קלקול הראות, פגם ההשגחה כנ"ל, אבל באמת גם שם מלבש ההשגחה, כנ"ל.

וזהו בחינת הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה, רק שנפרדו משרשם, שעל־ידי־זה נתהוה אחיזת השקר כנ"ל, שזהו בחינת סוד מה שכתוב בזהר הקדוש (חקת קפד.), שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא, כמובא בהתורה הנ"ל, הינו שעקר יניקתם מבחינת דמעות שהם בחינת חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם, שזהו בחינת שארית ההשגחה וכנ"ל. וכמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה 'להמשיך השגחה שלמה' וכו', (סימן יג), שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלמות, הינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש בבחינת הכאת האור, שנוגע אור ההשגחה בנו ממש עד שאנו חוזרין ונצטירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם - נתפזר ונפרד האור קדם שמגיע אליהם, ועל־כן אינם חוזרין ונצטירין בעיניו וכו', עין שם:

נמצא, שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה, שזהו בחינת הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עקר אחיזת השקר הוא מבחינה זו מחמת הפסקת ההשגחה, הינו מה שהשם־יתברך מסתיר לפעמים השגחתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלמות ושם עקר הבחירה.

ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהשם־יתברך ואפלו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המסתרת שם שהם בחינת הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם, כנ"ל.

וזהו בחינת (ירמיה יג, יז): במסתרים תבכה נפשי מפני גוה - מפני גאותן של ישראל שנתנה לעכו"ם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה:), כי גאותן וגדלתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעוונותינו הרבים הוא מבחינת הסתרת ההשגחה שהוא בחינת דמעות כנ"ל, שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי - 'במסתרים' דיקא כנ"ל, כי משם יניקת העכו"ם, כנ"ל.

וזה בחינת דמעות של עשו הרשע שמשם עקר אריכת הגלות (תנחומא קדושים טו), כי יניקתם רק מבחינת דמעות שהוא בחינת הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו יתברך, כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם, אלו הדמעות בעצמן הם בחינת חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל, ועל־ידי־זה שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו יתברך, על־ידי־זה אנו כוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר התכלית כנ"ל:

ועל־כן צריכין לבכות דיקא על חרבן בית־המקדש וכן על חטאיו, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו (עץ־חיים, שער יג, פרק יא), כי בכית ישראל הוא בחינת בכית המים התחתונים שבוכין: 'אנן בעינן למהוי קדם מלכא', שזהו עקר בכית ישראל שבוכין על חטאם ועוונותיהם שגרמו חרבן בית־המקדש או עכוב בנינו, ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו, ועל־כן אנו בוכים כבן לפני אביו, כי אנן בעינן למהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות, שהם בבחינת אחר הבריאה, בחינת הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחינת ההשגחה, שהוא בחינת כלו אחד, שמשם שרש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו יתברך ולכלל בו. נמצא, שנכללין הדמעות באחד, שזהו עקר בחינת כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל, והבן היטב.

ועל־כן על־ידי דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו, שהיא בחינת השקר, שהוא בחינת דמעות כנ"ל, ואז יפסק ממשלתם, שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה, מבחינת דמעות כנ"ל, אבל כשהדמעות, בחינת הסתרת ההשגחה - נכלל בשרשו, בהשגחה, נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדלה. כי ישראל הם בבחינת ההשגחה כנ"ל, כי הם כלולים באחדותו יתברך, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלו חד וכנ"ל.

ועל־כן גם השם־יתברך בוכה על חרבן בית־המקדש, כמו שכתוב: במסתרים תבכה נפשי וכו', כנ"ל, כדי להמתיק הבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחינת 'וממשיך שני דמעות לים הגדול', שפרש שם רבנו ז"ל (סימן רנ) שהוא בחינת שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצרים לנו לשברם ולבטלם, עין שם. כי על־ידי התגברות הגלות שנמשך על־ידי הדמעות כנ"ל, על־כן צריך להכניעם ולשברם על־ידי דמעות דיקא, כי זהו בחינת המתקת הדין בשרשו, כי על־ידי בחינת דמעות שלו יתברך - נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלמה על־ידי הדמעות דקדשה דיקא.

ועל־כן מעלת הבכיה בקדשה, גדולה מאד, כמו שכתוב (ירמיה לא, ח): "בבכי יבאו". וכמובא בכל הספרים (עין צואת הריב"ש מה). כי כשבוכין להתקרב להשם־יתברך שהוא לכלל באחדותו יתברך אזי נעשה תקון גדול על־ידי הדמעות דיקא, כי על־ידי־זה נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל, ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פרוד, חס ושלום, בין השם־יתברך ובין כלליות הבריאה, שזה עקר פגם כל החטאים כנ"ל. ועל־ידי הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד, שזה עקר התקון של כל החטאים וכנ"ל: