# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/2/

וזה בחינת שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כלה, כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלל באחד, לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שהוא כלו אחד כלו טוב, כי זה עקר התכלית שבשביל זה נברא האדם, כדי לכלל כל העולמות באחד על־ידי קיום התורה והמצוות בעולם הזה שהם אחדותו, כידוע. ובשביל זה כל התורה כלה הוא בחינת עינים, כמו שכתוב (תהלים יט, ט): "מצות ה' ברה מאירת עינים". כי על־ידי התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו, שעל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, בבחינת 'כלו אחד כלו טוב', כנ"ל.

וזה שכתוב (במדבר טו, לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם - כי עקר פגם כל העברות הוא שפוגם בעיני ה', כביכול, כמו שכתוב (תהלים נא, ו): "והרע בעיניך עשיתי". וכתיב (בראשית לח, ז): "רע בעיני ה'", הינו שעל־ידי העברה שהוא רע בעיני ה', על־ידי־זה, כביכול, מסלק עיני השגחתו ממנו, ועל־ידי־זה נפרד אחר הבריאה מקדם הבריאה ונתרחק מבחינת כלו אחד, שזהו עקר הפגם והפרוד שעושה על־ידי העברה, בחינת (משלי טז, כח): "ונרגן מפריד אלוף", כי מפריד אחר הבריאה מקדם הבריאה על־ידי פגם העברה, שהוא פגם העינים, כי עקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקדם הבריאה הוא על־ידי בחינת העינים, הינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יב.): "אחרי לבבכם" - זהו מינות. "ואחרי עיניכם" - זהו נאוף, כי נאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש, כי על־ידי פגם העינים מפריד הבריאה מאחד, שזהו בחינת מינות ועבודה־זרה, רחמנא לצלן: