# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/22/

ועל־כן מצות קדוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים, ושם בפרשה זאת נזכר יציאת מצרים בחצות הלילה, כי הכל בחינה אחת, כי קדוש החדש הוא למלאת פגימת הלבנה, בחינת (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה", שזהו בחינת כלליות לילה ביום, כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה וכנ"ל, שזהו בחינת קימת חצות לילה לשבר הלילה לכללה ביום, שזהו בחינת יציאת מצרים, וכנ"ל:

וזהו בחינת תרומה שמשם למדו גם־כן דין שליחות (קדושין מא:), כי תרומה שהוא בחינת צדקה, היא בחינת עינים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תרומות ד, ג) לענין תרומה: 'עין יפה אחד מארבעים' וכו'. כי עקר הצדקה הוא האמונה, שמאמינים בהשם־יתברך שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור, "כי בגלל הדבר הזה יברכו ה'" (דברים טו, י), וכמו שכתוב (בראשית טו, ו): "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה". ועל־כן על־ידי התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו, שעל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת שליחות, בחינת 'שלוחו של אדם כמותו'. ודוקא כשהוא בן ברית, שהוא יכול לכלל כל הבריאה באחד, וכנ"ל. וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנכה כדי להמשיך אור ההשגחה על־ידי הצדקה, שזהו עקר בחינת נר חנכה, כנ"ל: