# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/25/

ועל־כן קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דיקא. כי משה רבנו המשיך ופרסם השגחתו בעולם על־ידי האותות והמופתים שעשה במצרים, ועל ים־סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו יתברך עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחינת קריעת ים סוף שנבקעו המים, שזהו בחינת תחלת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל השם־יתברך בין מים למים, בין מים העליונים למים התחתונים, שהם בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל, ובאמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין זאת כלל, כנ"ל.

וזה הראה משה בקריעת ים סוף שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה, ואחר־כך נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים ויבשה, ימין ושמאל, קדם הבריאה ואחר הבריאה. 'והחיות רצוא ושוב', שהחיות העליון נמשך בבחינת רצוא ושוב, שהוא בחינת השגחתו יתברך, שעל־ידי־זה הכל אחד. ועל־כן קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד - שיהיה אחר הבריאה כמו שהיה קדם הבריאה, שיהיה אב ובן כחדא, ואף־על־פי־כן תתקים הבריאה ולא תתבטל במציאות - שזאת הבחינה קשה מאד להשיג, וגם משה רבנו נתקשה בזה, שזהו סוד קריעת ים סוף, כי משם נמשך מזונות, כי זהו בחינת כלליות שמאל בימין, שמשם המטר והפרנסה, כנ"ל: