# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/26/

ועל־כן עקר גלות מצרים נתגלגל על־ידי השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו, כמו שכתוב (בראשית לז, יד): "וישלחהו מעמק חברון". כי כל הדרכים בחזקת סכנה, מחמת שהדרכים הם בחינת שליחות כנ"ל, שהוא בחינת אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא, חס ושלום, ועל־כן הדרכים בחזקת סכנה, ועל־כן ארע מכירת יוסף בעת שהיה בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת, שהוא ציר נאמן לשולחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלל אחר הבריאה באחד, כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחינת כלו אחד, והם פגמו בו ומכרוהו בכסף, שזהו בחינת פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחינת עיני ההשגחה, בחינת "עיני ה' אל צדיקים" (תהלים לד, טז), שזהו בחינת יוסף, שהוא בחינת עינים, כמו שכתוב (בראשית מט, כב): "בן פרת עלי עין". כי הצדיק ממשיך השגחה שלמה, שעל־ידי־זה כולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף, בשביל תאות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו, והממון הוא העבודה־זרה שלהם, ואינם מאמינים שכל הממון וכל ההשפעות הכל רק על־ידי הצדיק שהוא בחינת המשכת השגחתו עלינו, שעל ידו כל ההשפעות שבעולם, בבחינת "ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ" (בראשית מב, ו). ועל־כן על־ידי־זה נתגלגל הדבר וירדו למצרים, שהוא הפך ארץ־ישראל, שהיא מלאה גלולים ועבודה־זרה ששם כופרים בהשגחתו יתברך, כמו שכתוב (יחזקאל כט, ג): "אשר אמר פרעה לי יארי ואני עשיתני" וכו'. אבל הם חשבו לרעה, "אלהים חשבה לטבה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" (בראשית נ, כ), 'שלחני' דיקא, כי יוסף היה ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הסטרא־אחרא על השליחות שלו ורצה לקלקלו, חס ושלום שישתקע במצרים, שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל, חס ושלום, להחזיר השליחות למריה קמא, לכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה. אבל יוסף היה צדיק גדול ועמד בנסיון, ובכל מקום שהיה שם, אפלו בתקף התגברות הקלפות - היה מאמין באמונה שלמה בהשגחתו יתברך, וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח יתברך, כמו שכתוב (בראשית לט, מ): "ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים". ובחר בטוב עד שזכה לכלל באחד, עד שהעלה וכלל אחר הבריאה ממש באחד, כי הכניע טמאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל היה בזכות יוסף, כמו שכתוב (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה, שעל־ידי כל זה נתגלה השגחתו יתברך ונכלל כל הבריאה באחד, שכל זה היה על־ידי שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו, וזכה לכלל השליחות בהמשלח, על־ידי בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים, שעל־ידי־זה נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו', וכנ"ל: