# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/28/

כי זה ידוע בספרים, ובפרט בספרי רבנו ז"ל (סימן לו) שעקר הנסיון והמשקל של האדם בעולם הזה הוא תאות נאוף, שהאדם נשלח בעולם הזה בשביל נסיון ובחירה, ועקר הנסיון אם יוכל לעמד בנסיון בתאוה זאת, וכל הערבובים והבלבולים והמחלקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם, הכל נמשך ונתגלגל על־ידי תאוה זאת - שמשם נמשכין כל המדות רעות.

וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהשם־יתברך לגמרי - הכל נמשך על־ידי זאת התאוה, ואפלו הקטגוריא שבין התלמידי־חכמים ובין הצדיקים השלמים, ובפרט עכשו בדורות הללו שהסמ"ך־מ"ם ערבב את את העולם מאד מאד בלי שעור וערך, והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא היה כזאת מימות עולם. ואפלו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים - הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלקת עצום, עד שאין אחד יודע היכן האמת, כמפרסם כל זה.

וכל אלו הצרות והמחלקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת, הם הם חבלו של משיח, אשר כל קדמוננו רבותינו ז"ל היו מתיראים ומתפחדים מאד מזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צח:): 'ייתי ולא אחמיניה' וכו' (יהי רצון שיבא המשיח, אבל שלא אראה אותו, מרב הצרות שתהיינה אז. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעוונותינו הרבים - שהאמת נעלם ונסתר מאד בעוונותינו הרבים. וכל זה נמשך רק מפגם תאות נאוף שנתפשט עכשו בעולם ביותר.

ואפלו הרוצים להתנהג בדרך החסידים - אינם נקיים מתאוה זאת, וקצתם הם בעלי עברות ממש, רחמנא לצלן, ואינם מסתכלים על עצמם לפל על פניהם ארצה ולהשתטח לפניו יתברך ולבקש מלפניו יתברך בכל יום ויום - להנצל ממה שצריכין להנצל, כפי מה שיודע כל אחד ואחד את נגעי לבבו ומכאוביו, ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפינחס (סוטה כב:) - שרוצים להיות חסידים ולחקר חקירות בעבודת השם־יתברך, ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים, לומר: זה נאה וזה אינו נאה, וכל זה נמשך מחמת רחוקם מאמת, והכל על־ידי פגם הברית, שהוא פגם הדעת, פגם האמת, כי שמירת הברית נקרא "כלו זרע אמת", ופגם הברית נאמר עליו (ישעיה נז, ד): "ואתם ילדי פשע זרע שקר" וכו'.

כי נאוף הוא פגם העינים, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". כי העין רואה והלב חומד וכו' (תנחומא שלח טו), וכמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה "בקרב עלי מרעים" (בסימן לו), שעקר הנאוף תלוי בעינים וכו', עין שם.

כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו יתברך, ששם עקר הבחירה, כי עקר הבחירה שהוא הממצע בין קדם הבריאה לאחר הבריאה, כמבאר בהתורה 'אמר רבי עקיבא' הנ"ל, הוא העינים, שהם עקר סוד הבחירה, שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן, הן בעיניו הגשמיים הן בעיני שכלו, כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם" וכו'. ועל־כן הזהיר שלמה המלך, עליו השלום (משלי ד, כה): "עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך".

כי עקר החבור והכלליות שבין אחדותו יתברך ובין הבריאה הוא על־ידי ההשגחה, שהוא בחינת עינים כנ"ל, ושם עקר הבחירה, כי הוא בחינת הממצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. הינו כי יש כח באדם לבחר בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה, בחינת (שמות יז, יא): "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" וכו' – 'בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה, מתגברין', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כט.), דהינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עולם הזה והבליו.

והעקר שלא יטה עיניו אחר תאות נאוף, רק יסתכל בעיניו להשם־יתברך תמיד, כמו שכתוב (תהלים כה, טו): "עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי", וכמו שכתוב (שם קכג, א): "אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים", וכמו שכתוב (שם פסוק ב): "הנה כעיני עבדים וכו', כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו". ובאתערותא דלתתא אתער לעלא, כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשם־יתברך - כמו כן השם־יתברך משגיח בעיני השגחתו יתברך עלינו תמיד, ועל־ידי ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וכן להפך, חס ושלום, שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בנאוף ותאוות, על־ידי־זה מסיר השגחתו מעליו, ועל־ידי־זה נופל לכפירות וטעות של הטבע, ועל־ידי־זה נתרחק אחר הבריאה מאחד, וכנ"ל: