# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/3/

ועקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה, כי רק בשביל זה ברא השם־יתברך כל העולמות כלם מראש ועד סוף, וכלם נבראו בשביל האדם התחתון שבעולם הזה המלבש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחר בטוב או בהפך, חס ושלום, כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו יתברך, כדי שיכירו הכל גדלתו ורוממותו וטובתו יתברך, שזהו עקר התכלית מכל התכליתין, וכמו שאיתא בזהר הקדוש (בא מב:): 'שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה'. והשם־יתברך שער בדעתו וחכמתו יתברך שאי אפשר לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כי אם על־ידי שיהיה האדם הבעל־בחירה בעולם, כי כשרצה לגלות אלהותו הצרך לברא עולמות, כי אם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו יתברך, כי הכל אחד לבד בחינת קדם הבריאה ואין מי שידע ממנו יתברך. על־כן הצרך לברא את העולם ולהוציא כל העולם מכח אל הפעל כדי שידעו ממנו יתברך, כנ"ל.

אך תכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל נתהוה תכף הבחירה, כי תכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפעל היו שני דברים, בחינת האחד יתברך והבריאה ואז שיך בחירה כנ"ל, בהתורה הנ"ל. וזה היה מכרח לבריאת העולם, כי אם לא היה נתהוה תכף בחינת הבחירה - לא היה שום קיום להעולם כלל, והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קדם הבריאה, הינו שאם גם אחר הבריאה לא היה שום בחירה, דהינו שגם אחר הבריאה היו הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו יתברך, כמו שהוא באמת לא היה שום קיום להבריאה, כי היה חוזר העולם לשרשו, כנ"ל.

כי עקר הוא הידיעה, ועל־ידי הידיעה נכללין באחדותו יתברך, וכמאמר החכם: 'אלו ידעתיו הייתיו' (סימן כא). נמצא, שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא היה שום מקום לטעות - היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והיה נחרב העולם לגמרי, כי היה בטל במציאות על־ידי הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. על־כן עקר קיום העולם הוא רק על־ידי הבחירה שנתהוה תכף אחר הבריאה, אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפעל כנ"ל. כי תכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל היו שני דברים, האחד יתברך ואחר הבריאה כנ"ל. ואם היו הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו יתברך, היה חוזר הכל אל האחדות והיה מתבטל העולם כנ"ל. אך השם־יתברך ברא את הבריאה באפן זה שתכף אחר הבריאה יתהוה תכף כח הבחירה, דהינו שתכף אחר הבריאה יהיה מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת, שזהו בחינת הבחירה שנתהוה אחר הבריאה על־ידי שהיו אז שני דברים כנ"ל, כי יש לו כח לבחר בזה או בזה, הינו כנ"ל, שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחר בחיים וטוב שהוא האחד יתברך להתקרב אליו אז טוב לו, ואז יכלל גם אחר הבריאה בקדם הבריאה, על־ידי שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד יתברך, אבל יש לו כח לבחר בההפך, הינו שיש לו כח לכפר, חס ושלום שזהו בחינת השקר שנאחז אחר הבריאה, הינו הכפירות שהם שקר הפך האמת, שהם נאחזין תכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפר, חס ושלום למי שירצה לצאת, חס ושלום, שזהו עקר הרע והטמאה:

כי עקר היצר־הרע והסטרא־אחרא הם בחינת כפירות, כי היצר־הרע והסטרא־אחרא נקראין אל אחר כפירות, כידוע. ומחמת שנתהוה תכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו, על־ידי שיש בחינת מסך מבדיל בין העולם ובין שרשו שהוא הסתרת הידיעה, מה שאין הכל יודעין האמת מיד, שזהו בחינת כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחלת הצמצום של החלל הפנוי, וכמובן במקום אחר בדברי רבנו זכר צדיק לברכה (סימן סד), שעל־ידי־זה עקר קיום העולם.

כי עכשו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה, שזהו בחינת מסך המבדיל, שזהו בחינת כח הבחירה כנ"ל, אזי מתקים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל, אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות, כי אם־כן, מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד יתברך המחיה את כלם? על־כן הצדיקים הם מקימין את העולם, כי הצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו יתברך, על־ידי־זה הם כוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה. כי על־ידי ידיעה שהכל ממנו יתברך נכלל הכל באחד כנ"ל, ואז נכלל העולם באחד, ואף־על־פי־כן יש קיום להעולם, כי נכלל באחד בבחינת רצוא ושוב, בחינת מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות, ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו יתברך, ואזי נכלל הכל באחדותו יתברך בבחינת רצוא ושוב, בבחינת רדיפא ומעכב המבאר במקום אחר (סימן כד) שעל־ידי־זה נעשין כלים והיכלין לקבל אור אחדותו ולהתענג על ה' "לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כז, ד), ואף־על־פי־כן לא יתבטל לגמרי, שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים על־ידי שזכה לשבר המסך המבדיל, על־ידי שבחר בחיים, עד שעל־ידי־זה נתהפך המסך המבדיל, ונעשה ממנו היכלין עלאין לקבל האור על ידו לכלל באחדותו יתברך ברצוא ושוב באפן שיכלל בו באמת בתכלית האחדות, ואף־על־פי־כן לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו יתברך, שזהו עקר התכלית האמתי, אשרי מי שיזכה לזה:
