# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/33/

אבל הפוגם בברית, ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם - בזה פגמו בעינים, בעינים דיקא, כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף, כמו שמובא בשלחן־ערוך (ארח־חיים, סימן רמ, סעיף טו). ומי שמוציא זרע לבטלה, חס ושלום, הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא, הקלפות והסטרא־אחרא מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיקי עלמא, והם מזיקים את העולם, כי אלו הקלפות באים אחר־כך ומכניסים כפירות ובלבולים ועקמימיות בלב, ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם, כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה', שהוא בחינת הרחקת אור ההשגחה מכלליות הבריאה. ועל־כן נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו (תקוני זהר תקון יט, לח.), וכאלו הביא מבול לעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת מא.). ועל־כן קשה לו מאד לשוב להשם־יתברך, מחמת שנתרחק מהאמת מאד, כי על עוון זה נאמר (ישעיה נז, ה): "ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים" וכו'.

ועקר תשובתו הוא - במה שקלקל יתקן. כי עקר תשובתו הוא האמת, שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי־אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות, שהם בחינת (ירמיה ב, כא): "זרע אמת", ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. ועל־ידי האמת יזכה לידע - שגם שם בעצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו יתברך מאתו, גם שם נסתרה השגחתו יתברך, כי הוא יתברך מחיה את כלם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגדל ההסתרה על־ידי עוונותיו.

והכלל, שעקר הוא האמת, כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו, בודאי יחתר להשם־יתברך עד שישוב באמת, כי אף־על־פי־כן מה יהיה בסופו? כי סוף כל סוף יהיה מכרח להתתקן על־ידי ענשים קשים ומרים אלפים שנים, רחמנא לצלן, הלא טוב לו שישוב מיד!

כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, כמבאר אצלנו כמה פעמים (סימן עח תנינא). כי כל הנפילות והיאושים של העולם הוא רק מחמת הרחוק מאמת - שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשוב, כמו שכתוב (איוב טו, כב): "לא יאמין שוב מני חשך", שאינו מאמין שאפשר לו עדין לשוב מני חשך, וכל זה מחמת השקר, כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטר עצמו מעבודת השם־יתברך, כמו שפרש רש"י על פסוק (במדבר יא, א): "ויהי העם כמתאננים" - 'מבקשים עלילה איך לפרש מן המקום', כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת השם־יתברך, וצריך לסבל צער ויגיעות לשבר זה הרע. ועל־כן הוא מבקש בכל פעם לפרש עצמו מעבודת השם־יתברך מחמת הרע שבטבעו, אבל אף־על־פי־כן אוי לו מיצרו, אוי לו מיוצרו, כי אימת הדין עליו 'מה יעשה ליום פקדה' וכו'. ועל־כן אין לו שום התנצלות לפרש מהשם־יתברך, רק על־ידי שרואה שמתחיל כמה פעמים להתקרב להשם־יתברך ואינו יכול לעמד בשום נסיון קל, אזי מוצא לעצמו תרוץ, לומר: מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להשם־יתברך, אבל מה אעשה, כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם, ומה אועיל ומה אוחיל עוד, כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שאי אפשר לשוב עוד, חס ושלום:

אבל באמת כל זה הוא פתוי היצר־הרע והסתת הבעל־דבר מעצם הרע שבטבעו, שרוצה לפטר עצמו ולפרש מהשם־יתברך על־ידי דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה את עצמו, כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו? כי "אין חשך ואין צלמות להסתר שם כל פעלי און" (איוב לד, כב). ובודאי יהיה מכרח לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא ולא יותרו לו דבר אחד, ואם האדם רק חכם מעט - ראוי לו לבלי להניח להטעות את עצמו.

כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, ואיך שהוא צריך לו לחתר ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו, ואם הוא רואה שאף־על־פי שהוא חותר ימים ושנים להשם־יתברך ועדין לא שב מטעותו, אף־על־פי־כן יהיה עקשן גדול מאד, ויתאחז בעבודתו יתברך בדרך עקשנות, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן מח, תנינא), שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת השם־יתברך, ויתלה עיניו למרום תמיד - שיזכה לשוב אליו יתברך או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו.

וראוי להאדם הבר־דעת שיהיה מרצה, שאפלו אם לא יפעל בכל עבודתו וטרחו ויגיעו, רק שעל־ידי־זה ינצל פעם אחת מאיזה עברה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהינו שעל־ידי עבודתו ותפלתו והתבודדותו וכו', יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עברה אחת, הינו שעל־ידי עבודתו זכה - שעכשו יש לו עברה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם - גם זה היה כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו, מה שעמל וטרח בעולם הזה, כי אם מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועברות ולחטף לפעמים איזה מצוות. ואי אפשר להאריך בענין זה, כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר - עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשם־יתברך ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שעור. והכלל, שעקר הוא האמת, כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא, כי אמת ה' לעולם, והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: