# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/63/4/

ועל־כן נקרא האדם בזה העולם שליח, כמו שכתוב (שמואל־ב' כד, יג): "מה אשיב שלחי דבר", וכמו שכתוב (משלי כה, יג): "ציר נאמן לשלחיו". כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכללן באחד כנ"ל, שיהיה אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל, כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו, כדי שיגדל וינשא את בנו אחר־כך ברב עז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמד בקשרי המלחמה. נמצא, שעקר שלמות האדם בעולם הזה הוא שיראה להיות 'ציר נאמן לשולחיו' שיעשה שליחותו באמת, דהינו שישיב השליחות להמשלח שיחזר ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכללן באחד, ואז נכלל השליח בהמשלח. הינו שכל הבריאה בכלליות, שהיא בבחינת שליחות שנשלחה ממנו יתברך ונתרחקה מאתו יתברך על־ידי מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל־בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרה קמא, כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו יתברך לשרשה ולמקומה על־ידי אמונתו החזקה בהאמת בהאחד יתברך שהוא ברא הכל שעל־ידי־זה חוזר ונכלל הכל באחדותו יתברך כנ"ל: