# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/64/10/

אבל אין השליח־צבור עומד להתפלל כי אם בעשרה, כי כשיש עשרה מישראל הם כלולים מכל נשמות ישראל, כי 'אכל בי עשרה שכינתא שריא (על כל עשרה אנשים שורה השכינה) (סנהדרין לט.), והשכינה היא שרש נפשות ישראל, כמו שכתוב (ישעיה מו, ג): "העמסים מני בטן" וכו'. כי עשרה הם בחינת כלליות הקדשה, כי מנין עשרה הם כנגד עשר מדרגות שיש בישראל שהם, מלכים, צדיקים, חוזים, כמו שכתוב בהקדמת התקוני זהר בתחלתו (דף א:) ומתמן אתקריאו (ומשם נקראים) ישראל מלכים צדיקים חוזים וכו', וחושב שם עשר בחינות. וזה בחינת (דברים כט, ט): אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם וזקניכם וכו', וחושב שם עשר בחינות, שהם כלל נשמות ישראל מגדול עד קטן, שצריכין להתקשר עמהם, שזהו בחינת שלמות התפלה, בחינת אתם נצבים, 'אין עמידה אלא תפלה' (ברכות ו:), כי שם עקר העמידה, עקר המקום בחינת הקובע מקום לתפלתו, מחמת שעל־ידי התפלה מתקשרין למקומו־של־עולם - ששם עקר העמידה והקביעות־מקום וכנ"ל.

ועל־כן כשיש עשרה, שהם בחינת כלל נשמות ישראל, אז השליח־צבור יורד לפני התבה, כי אז יש כח להשליח־צבור להתקשר לשרשי נשמות כלל ישראל, שהם בחינת כסא הכבוד, שעל־ידי־זה מעלה כל המקומות למקומו־של־עולם, ששם המתקת כל הדינים כנ"ל, ונמשכים רחמים גדולים - רחמים רבים, שזהו עקר בחינת התפלה להמתיק הדינים ולהמשיך רחמים.

וזה בחינת איזהו מקומן של זבחים שאומרים קדם התפלה - כדי לקשר ולהעלות על־ידי־זה כל המקומות שבעולם, לכללם במקום הבית־המקדש ששם מקומן של כל הקרבנות, ודרך שם עולין לבית קדש־קדשים, ושם עולין ונכללין בבחינת מקומו־של־עולם כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר המתקת הדינים, עקר כפרת העוונות שהיה על־ידי הקרבנות, שזהו עקר בחינת התפלה שהוא במקום קרבן. ועל־כן מזכירין דיקא כל המקומות של כל הקרבנות, כי עקר ההמתקה על־ידי שמעלין כל המקומות של כל אחד, על־ידי מקומות הקרבנות שמזכירין, לבחינת מקומו־של־עולם וכנ"ל. ועל־כן מזכירין בתחלה פר ושעיר של יום־הכפורים וכו', שהיה דמן טעון הזיה על בין הבדים שהוא במקום האבן שתיה ששם עקר ההתקשרות לבחינת מקומו־של־עולם, כנ"ל: