# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/64/16/

נמצא, שבראש־השנה צריכין לצאת מבחינת מקום, לבחינת למעלה מהמקום, שהוא בחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות, בחינת מקומו־של־עולם ששם דנים הכל לכף זכות וכו', כנ"ל. וזה זוכין על־ידי קול שופר וכנ"ל, כי על־ידי הארבעה קולות תשר"ת ממשיכין כל התקונים הנ"ל, עד שזוכין לתפלה בשלמות - שכל שיח השדה יחזרו כחם לתוך התפלה, שעל־ידי־זה מקשרין עצמן לשרשי הנשמות החצובות מתחת כסא הכבוד, שהוא בחינת למעלה מהמקום, כנ"ל.

וזה בחינת סוד המעשה של יום החמשי מהז' בעטלירס (המובא בספורי מעשיות, יג), שהתפאר את עצמו הבעל חטוטרות בעצם גדלתו בענין מעוט מחזיק את המרבה, עין שם היטב, מענין האילן שהוא למעלה מהמקום שיש לו שלשה שרשים, שהם, יראה ואמונה וענוה, ואמת הוא גוף האילן וכו', עין שם. כי זה האילן הקדוש הוא בחינת עץ החיים *) ד"מזון לכלא בה תחתוהי תטלל וכו', ובענפוהי" וכו', (דניאל ד, ט). וזה האילן, שהוא העץ חיים, הוא עומד תחת כסא הכבוד, ודרך שם עולין כל הנשמות לכסא הכבוד ששם שרש כל הנשמות כנ"ל, כי מהאילן הזה יוצאין כל הנשמות, כמו שאיתא בזהר הקדוש (משפטים צט:), 'כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין' (כל הנשמות יוצאות מהעץ הגדול). ובראש־השנה, שהוא יום הדין הגדול, שאז צריכין הכל לבוא אל האילן הזה, וזה זוכין על־ידי קול שופר כנ"ל, כי השלשה שרשים כנ"ל, שהם, יראה ואמונה, וענוה. וגוף האילן, שהוא אמת, הם גם־כן בחינת הארבעה קולות של השופר, שהם תשר"ת. תקיעה זה בחינת יראה כנ"ל, בחינת (עמוס ג, ו): "היתקע שופר בעיר" וכו'.

אמונה - בחינת 'תפלה' כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה - פרישן בצלו, כמו שמובא אצלנו כמה פעמים (סימנים ז, ט), שזהו בחינת שברים, כנ"ל.

ענוה - זה בחינת נבואה, כי עקר הנבואה צריכין לקבל מרבן של כל הנביאים שהוא משה רבנו, אשר "לא קם עוד נביא" וכו' (דברים לד, י), "ומשה היה ענו מאד" (במדבר יב, ג), על־כן צריכין כל הנביאים למדת ענוה, כדי שיוכלו לקבל הנבואה ממשה רבם. וזה בחינת (שבת צב.): 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר', כי באלו השלשה דברים דרך בני אדם להתגדל בהם ובהם תלוי עקר מדת הענוה, שצריכין לשבר הגאוה באלו הדברים, כמו שכתוב (ירמיה יט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו עשיר" וכו', כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים ד, יד). ועל־כן צריך הנביא להיות חכם גבור ועשיר - כדי שיהיה נכר הענוה, כי אם אין בו חכמה וגבורה ועשירות - אין הענוה מעלה כל־כך וכנ"ל. נמצא, ענוה בחינת נבואה, שהוא בחינת תרועה, כנ"ל.

אמת - שהוא גוף האילן, הוא בחינת תקיעה האחרונה, שהוא בחינת מה שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפלה, שזהו בחינת אמת, כי זה עקר האמת כשכל שיח השדה מכירין האמת - שכל כחם נמשך מדבר ה', שהוא התפלה, ומחזירין כחם לתוך התפלה. וזהו בחינת (תהלים פה, יב): "אמת מארץ תצמח". וזהו בחינת גוף האילן - שכולל כל הצמחים שבעולם, שכלם גדולם על־ידי אמת, בחינת אמת מארץ תצמח. ואז כשמתפללים בשלמות עד שכל שיח השדה חוזרין כחם לתוך התפלה, אז נכללין באילן הקדוש הזה ואז זוכין לעלות דרך שם לכסא הכבוד שהוא שרשי הנשמות, כי דרך זה האילן עולין לשם, כנ"ל.

נמצא, על־ידי השופר באין אל האילן הקדוש הנ"ל, כי שופר הוא בחינת שופר של איל, אילו של יצחק שנאמר בו (בראשית כב, יג): "והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו", פרש רש"י, בסבך אילן, הינו שאחיזת קרן האיל של יצחק, שהוא בחינת השופר, הוא באילן הקדוש הנ"ל וכנ"ל. כי כל העקדה היא בחינה הנ"ל - להמתיק גבורות יצחק על־ידי הר המוריה, על־ידי בחינת למעלה מהמקום, שזהו כל בחינת ראש־השנה, בחינת שופר, וכנ"ל: