# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/64/2/

וזה ענין השליחות נמשך מבחינה זאת, מחמת שהאדם בשרשו יש לו ממשלה על המלאכים, כי בשביל זה נברא וזה תכליתו וסופו, ומלאכים הם בחינת שלוחים, כי מלאך פרושו שליח. ומחמת שהאדם נברא שיהיה לו ממשלה עליהם, דהינו שיקים את התורה, ואז יהיה לו ממשלה זאת לגמר חפצו על־ידי שליח, כי שליח בבחינת מלאך כנ"ל, שהאדם יש לו ממשלה עליו, כנ"ל.

ועל־כן שלוחו של אדם כמותו, כי עקר קיום ממשלתו על המלאכים, שהם בחינת שלוחים, הוא כשזוכה לאחז בכסא הכבוד, שאז הוא בבחינת מקומו־של־עולם כנ"ל. ומחמת ששרש נשמת ישראל הוא משם מבחינת כסא הכבוד, כי כל הנשמות חצובות מתחת כסא הכבוד, שהוא בחינת מקומו־של־עולם כנ"ל, על־כן אמרינן שלוחו של אדם כמותו, כי בבחינת מקומו־של־עולם הכל אחד, כי עקר שם שליחות הוא רק בבחינת מקום - ששם שיך שליחות שיושב במקומו ושולח השליח למקום אחר, ושם יש איזה שנוי והרחקה בין המשלח להשליח.

אבל איש הישראלי בשרשו נכלל בבחינת 'למעלה מהמקום' כנ"ל, בחינת 'מקומו־של־עולם ואין העולם מקומו'. ובכל מקום שהשליח נשלח לשם - הוא שם גם־כן, כי כל המקומות שבעולם כלולין בו, כי הוא בבחינת מקומו־של־עולם וכמו שמצינו בהשם־יתברך, שהוא מקומו־של־עולם, שאמר לאיוב (איוב לח, לה): "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו". ופרש רש"י, שאינם צריכים לחזר אליו להשיב לו תשובה, רק ממקומם שנשתלחים לשם הם אומרים הננו, כי הוא יתברך בכל מקום, כי הוא מקומו־של־עולם ובכל מקומות ממשלתו, כי כל המקומות כלולין בו, כי הוא 'מקומו־של־עולם ואין העולם מקומו'. ועל־כן מחמת שהאדם בשרשו הוא בבחינה זאת, בבחינת מקומו־של־עולם, על־כן בכל מקום שהשליח נשתלח לשם, הוא שם גם־כן.

ועל־כן אמרינן בכל התורה שלוחו כמותו, כי מה שהשליח עושה, נחשב כאלו הוא בעצמו עושה, כי בכל מקום שהשליח נשתלח לשם הוא גם־כן שם, כי שרש נשמתו הוא בבחינת מקומו־של־עולם, וכל מקומות העולם כלולין בו ובכל מקום שהשליח נשתלח שם, הוא גם־כן שם, ועל־כן שלוחו כמותו, וכנ"ל: