# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/64/4/

ועל־כן אין שליחות לעכו"ם (חשן משפט, סימן קפח, סעיף א), כי העכו"ם בודאי אין בו כח להגביה בחינת המקום לבחינת למעלה מהמקום, לבחינת מקומו־של־עולם, שזהו עקר עבודת איש הישראלי בזה העולם, אבל העכו"ם אין לו כח לזה, על־כן אין בו דין שליחות.

וכן אין שליחות לקטן (שם סעיף ב), כי קטן אין בו דעת, ואי אפשר להכלל ולהתאחז בבחינת כסא הכבוד, שהוא בחינת מקומו־של־עולם כי אם על־ידי שלמות הדעת, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, שעל־ידי הדעת שממשיכין בשלש רגלים, על־ידי־זה זוכין לכל הבחינות המבארים שם עד שזוכין לשלמות התפלה, שעל־ידי־זה יכולין להתאחז בשרשי הנשמות שהם בחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו־של־עולם, כמבאר שם, עין שם. ועל־כן הקטן שאין בו הדעת בשלמות, על־כן אין כח להעלות ולהגביה על ידו המקום לבחינת למעלה מהמקום בחינת מקומו־של־עולם, על־כן אין בו דין שליחות. כי עקר דין שליחות מה שאמרינן בכל התורה כלה שלוחו של אדם כמותו הוא - רק מה שהאדם בזה העולם על־ידי כל עבודתו הוא מעלה ומגביה המקום לבחינת למעלה מהמקום.

כי זה כל עבודת האדם בזה העולם - כדי שיגביה ויעלה הכל לשרשו העליון, שהוא בחינת למעלה מהמקום, וזה אין זוכין כי אם על־ידי קיום תורה ומצוות, וכן אפלו על־ידי עבודות חיצוניות אם עושין אותם על־פי התורה, כגון אכילה ושתיה ומשא־ומתן שבכלם יש תורה, כי בכל דבר יש כמה וכמה מצוות ודיני התורה, וכשעושין אותם על־פי התורה - מגביה על ידם גם־כן הדבר לשרשו לבחינת למעלה מהמקום, ומחמת זה אמרינן שלוחו כמותו, כי שם בבחינת 'למעלה מהמקום' השליח והמשלח אחד וכו', וכנ"ל.

אבל כשאין יכולין להגביה המקום לבחינת למעלה מהמקום, לבחינת מקומו־של־עולם, כגון לדבר עברה, חס ושלום, או כשהשליח קטן או עכו"ם, אזי נתבטל דין שליחות וכנ"ל, כי בבחינת מקום, השליח רחוק הרבה מהמשלח, כי רב המקום. ועקר דין שליחות בישראל הוא, מחמת שישראל על־ידי כל העבודות שעושין על־פי התורה הם מעלין המקום לבחינת מקומו־של־עולם, ששם כלולים כל המקומות שבעולם וכלם נכללים שם באחדות פשוט, על־כן בכל התורה שלוחו כמותו, כי במקום שהשליח נשתלח לשם, הוא שם גם־כן, שזהו בחינת (איוב לח, לה): "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו", וכנ"ל: