# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/64/5/

כי כלל עבודת האדם בזה העולם הוא בחינת שליחות, כי האדם נשתלח מלמעלה ממקור שנחצבה נשמתו משם, מבחינת כסא הכבוד שהוא למעלה מהמקום, וירד לזה העולם שהוא במקום ובזמן, ונתלבש בזה הגוף שלו. וכל עבודתו בתורה ומעשים טובים הוא - שיזכה לשוב למקור שנחצבה נפשו ורוחו ונשמתו משם, שהוא שיחזר ויעלה מהמקום למעלה מהמקום, ששם שרש נשמתו בכסא הכבוד, כנ"ל.

ועל־כן נקרא כל העבודה בשם שליחות, כמו שכתוב (שמואל־ב' כד, יג): "מה אשיב שלחי דבר", כי עקר שם שליחות הוא כששולחין למרחקים, שזה בחינת ענין האדם שנשלח מלמעלה מהמקום, לבחינת מקום הגשמי, ועל־כן זוכה שיהיה לו ממשלה על המלאכים, שהם שלוחים, כמו שאיתא בתקונים תקון נ"ה, בסופו (דף פט:): ובגין דא שליחא לעלא מט"ט, וכמה ממנן דתחות ידיה דאנון שליחן דשכינתא וכו'. ובתקון נ"ז (דף צא:): והכי כל שמהן כפום שליחותיה, והכי כל מלאך אישתני שמיה כפום שליחותיה וכו', ולכל שליחותא ושליחותא דילהון אית רגעא ושעתא ידיעא וכו'.

כי באמת השם־יתברך מנהיג עולמו בעצמו בהשגחתו הפרטית בכל עת, ואפלו כששולח איזה מלאך לעשות איזה דבר, בכל מקום שהמלאך הולך לשם השם־יתברך בעצמו גם־כן שם, והיה יכול לעשות הדבר בעצמו, כמו שהוא לבדו ברא את כל העולם בעצמו בלא סיוע המלאכים כלל, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה ג, ח) על פסוק (ישעיה מד, כד): "נטה שמים לבדי רקע הארץ מי אתי". כי המלאכים לא נבראו עד יום שני, כדי שלא יאמרו, מיכאל מתח בדרום וגבריאל בצפון (בראשית־רבה א, ג). וכמו שברא את כל העולם לבדו בלא המלאכים - כן הוא יתברך יכול להנהיג עולמו לבדו בלי שליחות המלאכים, אך עקר מה שמשתמש עם המלאכים ושולחם בשליחותו להנהיג העולם לפעמים, העקר הוא בשביל הבחירה, כדי שיהיה קיום להעולם שנברא רק בשביל הבחירה. כי אם היה השם־יתברך בעצמו מנהיג עולמו לבדו תמיד והיו הכל רואין הנהגתו בכל עת - היה מתבטל הבחירה לגמרי והיה מתבטל מקום העולם, כי היו מתבטלים במציאות.

כי עקר הבחירה שרשה נמשך רק מתחלת הצמצום, שצמצם אלהותו יתברך עד שנתהוה חלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לעולם, דהינו שצמצם והעלים חכמת ידיעת אלקותו, ונתן מקום לטועים לטעות על־ידי הקשיות והסתרת הידיעה הנמשך מהחלל הפנוי, שנתהוה על־ידי תחלת הצמצום, ועל־ידי־זה יש בחירה לבחר בטוב או ברע, חס ושלום, כי עקר הרע שרשו מכפירות, כי היצר־הרע נקרא אל־אחר־כפירות, שנמשכין כחם מהצמצום של חלל הפנוי, ומשם נשתלשלין ונאחזין כל כחותם של כל התאוות והמדות רעות, [וכמובא כל זה אצלנו בכמה מקומות (סימנים מט, סד) עין שם]. ועקר התהוות מקום העולם הוא על־ידי חלל הפנוי, שעל־ידי־זה היה מקום לבריאת העולם, כמובא בתחלת העץ־חיים:

ועל־כן אם היה השם־יתברך מגלה הנהגתו והשגחתו תמיד שהיו הכל רואין שהוא בעצמו מנהיג ומשגיח בעולם, היה מתבטל הצמצום וההסתרה של חלל הפנוי והיתה מתבטלת הבחירה והיה מתבטל העולם לגמרי כנ"ל. על־כן תכף כשברא העולם בעצמו ביום ראשון, ברא אחר־כך תכף ביום שני המלאכים בשביל קיום העולם, כי המלאכים נבראו כדי שיהיו שלוחים, כביכול, בינו ובין העולם, דהינו שינהיג העולם על ידם כדי שלא יראו הכל הנהגתו בעצמו, כדי שיהיה בחירה, וכנ"ל.

ובאמת גם כשמנהיג העולם על־ידי שליח, על־ידי בחינת מלאך, שמשם אחיזת הנהגת הטבע, שמשם כל הטעותים של כל הכופרים והמחקרים והאפיקורסים, באמת גם אז מנהיג הוא יתברך העולם בעצמו על־ידי השגחתו בעצמו, כי בכל מקום שהם נשתלחים לשם - שם הוא בעצמו גם־כן, כביכול, בבחינת "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו" וכנ"ל, רק שפעלת המלאך הוא שעל ידו, כביכול, השם־יתברך מעלים ומסתיר עצמו בפני העולם עד שאין רואין הנהגתו בעצמו, אבל באמת הוא יתברך בעצמו מנהיג עולמו תמיד, רק שעל־ידי המלאכים, שמשם אחיזת הטבע, מסתיר הנהגתו בעצמו כדי שיהיה בחירה.

ובשביל זה נברא האדם כדי שיהיה לו בחירה, כדי שיבחר בטוב - שימשיך את עצמו אל האמת, ויאמין בהשם־יתברך שכל הנהגת העולם על ידו לבד, והנהגת הטבע, שהיא בחינת מלאך - הכל על ידו לבד, רק שהוא יתברך מעלים ומסתיר עצמו שם בשביל הבחירה. ועל־כן יזכו ישראל שיהיה להם ממשלה על המלאכים, מאחר שהם מאמינים בו יתברך - שהוא לבדו ברא את העולם מאין ליש, והוא לבדו מנהיג עולמו והמלאכים הם רק שלוחים מאתו יתברך, וגם במקום שנשתלחים לשם - גם שם הוא יתברך בעצמו, ועקר שליחותם הוא בשביל הבחירה, וכנ"ל. ועל־כן מאחר שהם זוכים להשיג כל זה באמת, על־כן בודאי יהיה להם ממשלה על המלאכים שלא נבראו אלא בשבילם, בשביל הבחירה, ומאחר שזכו לשבר הבחירה ולבחר בטוב לדבק בו יתברך, הם גבוהים מהמלאכים שנבראו בשבילם, ועל־כן ימשלו עליהם:

ועל־כן המלאכים מתקנאים באיש כזה שימשל עליהם ורוצים לדחפו, כי בהכרח שיתקנאו בו כדי שיהיה לו בחירה, כי עקר בחירתו נמשך מבחינת מלאך כנ"ל. ועל־כן העצה שיאחז בשרשי נשמות ישראל, שהם בחינת כסא הכבוד, שהוא בחינת מקומו־של־עולם, שעל־ידי־זה מתבטל בחינת הטעות שבא על־ידי שליחות השלוחים, שהם בחינת מלאכים, כי כשאוחזין בבחינת 'מקומו־של־עולם ואין העולם מקומו', שם יודעים שגם בכל מקום שהשלוחים נשתלחים, שם הוא יתברך בעצמו, כביכול, בבחינת "התשלח ברקים" וכו', כנ"ל.

וזה שאמר דוד (תהלים קג, כ־כג): ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו, ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עשי רצונו, ברכו ה' כל מעשיו בכל מקמות ממשלתו וכו' - הינו שדוד מודיע ומגלה להעולם האמת, שכל הנהגת העולם על ידו בעצמו יתברך לבד, כמו שאמר שם תחלה (פסוק יט): ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה - הינו שמלכותו בכל משלה, והוא בעצמו מלך מנהיג ומושל בכל עת, כי הוא יתברך מקומו־של־עולם וכו', וכל מקום העולם כלול בו יתברך וכל הנהגתו על ידו. וזהו ה' בשמים הכין כסאו - בחינת כסא הכבוד שהוא בחינת מקומו־של־עולם כנ"ל, ועל־כן ומלכותו בכל משלה - כי כל מקומות העולם כלולים בו יתברך וכנ"ל. והמלאכים הם רק שלוחים לעשות רצונו בשביל הבחירה כנ"ל.

ועל־כן גם המלאכים בעצמם צריכים לברך ולהודות את ה' שבראם ומנהיג העולם על ידם, וזהו ברכו ה' מלאכיו וכו', ברכו ה' כל צבאיו וכו'. כי הם רק משרתיו עושי רצונו עושי דברו לשמע וכו'. וזהו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו - בכל מקומות דיקא, שצריכין לידע ש בכל מקומות ממשלתו, כי כל המקומות כלולים בו יתברך, כי הוא יתברך מקומו־של־עולם והמלאכים הם רק שלוחים בשביל הבחירה וכנ"ל. ועל־כן כלם צריכים רק לברך ולהודות את ה' אשר בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה וכנ"ל.

כי כל זה המזמור מדבר מזה הענין המבאר בסוף התורה הנ"ל, דהינו מה שהשם־יתברך דן אותנו ברחמים לכף זכות תמיד, מחמת שהוא יתברך מקומו־של־עולם והוא יודע את המקום של כל אחד ואחד וכו', עין שם.

כי זה המזמור מדבר מגדל חסדיו יתברך על ישראל, כמו שכתוב שם: ברכי נפשי את ה' וכו', ברכי נפשי וכו' ואל תשכחי כל גמוליו הסלח וכו', הרופא וכו', וכו', כי כגבה שמים על הארץ גבר חסדו וכו'. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו כרחם וכו' - וכל זה מחמת כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, דהינו שהוא יודע יצרנו, כי הוא יודע מקום של כל אחד ואחד. וזהו זכור כי עפר אנחנו - כי עפר בחינת תכלית גשמיות המקום ומחמת שכל אדם יורד לזה העולם למקום עפר הגשמי, וכל אחד ירד למקום שירד כפי מקומו, והשם־יתברך שהוא יודע מקום של כל אחד ואחד, כי הוא מקומו־של־עולם, על־כן הוא דן אותנו לכף זכות תמיד, ומרחם עלינו בכל מיני רחמנות, כמו שאמר שם מקדם. וכל זה מחמת כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו - שהוא יודע וזוכר העפר שהוא המקום של כל אחד ואחד שמשם שרש יצרו הרע. ועל־כן הוא מרחם עלינו תמיד ודן אותנו לכף זכות, כנ"ל.

וזהו שדקדק תחלה כגבה שמים על הארץ וכו', גבר חסדו וכו', כרחוק מזרח ממערב הרחיק וכו', כי זה בחינת כלל המקום שגדרו הגבהות והשטח, שזהו בחינת גבוה שמים על הארץ ורחוק מזרח ממערב - הינו כמו שהוא יתברך יודע כלל המקום שבני ישראל עוברין בו, שהוא בין שמים לארץ ובין מזרח למערב, כמו כן גבר חסדו עלינו, וכמו כן מרחיק ממנו את פשעינו, מחמת שהוא יתברך, שהוא מקומו־של־עולם - יודע את גשמיות ועכירת המקום הזה, ועל־כן הוא דן אותנו לכף זכות תמיד, כנ"ל.

ועל־כן נסמך לזה: ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו וכו', ברכו ה' מלאכיו וכו' עד שמסים: בכל מקומות ממשלתו - כי זה עקר התקון והעצה לעמד בנסיון בזה המקום המגשם של זה העולם, לידע, שכל הנהגתו על ידו בעצמו ואין שום טבע כלל, כי הטבע נמשכת מהמלאכים, שהוא יתברך מלביש ומסתיר הנהגתו בהם בשביל הבחירה, ועל־כן הם בעצמם מחיבים להודות את ה', כי הכל על ידו בעצמו, כי בכל מקומות ממשלתו, כי הוא יתברך מקומו־של־עולם, וכנ"ל: