# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/64/7/

ועל־כן בתפלה עקר שלמותה דיקא על־ידי שליח, דהינו החזן, שהוא שליח־צבור, כי עקר כלליות בבחינת 'למעלה מהמקום', הוא על־ידי תפלה, שעל־ידי־זה זוכין לאחז בכסא הכבוד שרשי הנשמות, שהוא בחינת מקומו־של־עולם, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן שם אין חשש מכשול על־ידי השליח מחמת גשמיות המקום כנ"ל, כי על־ידי התפלה עקר העליה וההתקשרות לבחינת למעלה מהמקום, בחינת מקומו־של־עולם כנ"ל. ועל־כן בתפלה עקר שלמות התפלה על־ידי השליח־צבור שמוציא את הרבים ידי חובתן, כי כל השלוחים כל שליחותם הוא במקום, כי זה עקר שם שליחות שנשתלחין ממקום למקום כנ"ל. אבל השליח של התפלה שהוא השליח־צבור כל שליחותו הוא ממקום, למעלה מהמקום, כי התפלה הוא בבחינת 'למעלה מהמקום', כנ"ל.

וזהו בחינת (ברכות ו:): כל הקובע מקום לתפלתו וכו', כי עקר קביעת מקום הוא - כשזוכין להתקשר לבחינת למעלה מהמקום לבחינת מקומו־של־עולם, ששם המקום של כל אחד ואחד, אבל כל זמן שאין האדם מקשר מקומו לשם - הוא נע ונד בארץ, כי האדם הוא גר בארץ הזאת ואין לו שום קביעות מקום בזה העולם, כמו שכתוב (תהלים לט, יג): "כי גר אנכי עמך" וכו', ועל־כן נקרא תמיד "הולך", כמו שכתוב (קהלת יב, ה): "כי הלך האדם אל בית עולמו", ואין לו שום מנוחה וקביעות מקום כי אם כשזוכה לקשר מקומו בכל עת באשר הוא שם, לבחינת מקומו־של־עולם ששם עקר קביעות מקום, כי שם עקר המנוחה והנחלה של כל אחד ואחד. ועל־כן אמר דוד (תהלים נו, ט): נדי ספרתה אתה וכו', כי האדם תמיד נע ונד בארץ הזאת, כל זמן שאינו מקשר עצמו לשרשו לבחינת למעלה מהמקום כנ"ל. וזהו בה' חסיתי איך תאמרי לנפשי נדי - כי כשאני חוסה בה', שהוא מקומו־של־עולם, שוב אינכם יכולים לומר לנפשי נדי. כי תכף כשאדם חוסה בהשם־יתברך ומתפלל אליו - יש לו קביעות מקום, כי נתקשר לבחינת למעלה מהמקום ששם עקר קביעות מקום, כנ"ל.

וזה כל הקובע מקום לתפלתו - שקובע המקום לתפלתו, שמקשר ומעלה וקובע המקום אל התפלה, שהיא בבחינת 'למעלה מהמקום', בחינת 'כסא הכבוד', כנזכר לעיל, על־ידי־זה אלקי אברהם בעזרו - כי אברהם הוא הראשון שפתח דרך התפלה בעולם, כי היה נדיב לב הראשון (רש"י תהלים מז, י), וכל עבודתו היה על־ידי תפלה והתבודדות, כמבאר במקום אחר (סימן טו). ועל־כן עקר התחלת ברכה ראשונה שבתפלה מתחילין אלהי אברהם, ובו דיקא חותמין מגן אברהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז:): יכול, יהיו חותמין בכלן וכו'? כי הוא הראשון שהתחיל להמשיך דרך התפלה בעולם, ועל־כן הוא זכה למצא קדשת ארץ־ישראל, כמו שאיתא בזהר (לך־לך עח.): 'תקיל בתיקלא עד דאתגליא ליה' (שקל במשקל [התבונן בשכלו] עד שהתגלתה לו).

כי עקר התפלה בארץ־ישראל, והעקר בירושלים ובית המקדש ששם קדש־קדשים, שהוא נקדת האבן שתיה, שהוא נקדת מקום העולם, כי שם כלולים כל המקומות של כל העולם, כי משם יוצאין צנורות לכל מקומות של כל מדינות העולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא קדושים י) על פסוק (קהלת ב, ה): "ונטעתי בהם עץ כל פרי", ועל־כן שם עקר עלית התפלה, כי דרך שם מקשרין כל המקומות למעלה מהמקום, כי כל מקומות העולם נכללין שם בהאבן שתיה קדש־קדשים בנקדה אחת, עד שנכללין על־ידי־זה למעלה מהמקום. ועל־כן נקרא הבית־המקדש בשם "מקום", כמו שכתוב (דברים יב, ה): "והיה המקום אשר יבחר ה'" וכו'. וזה שנאמר באברהם (בראשית כב, ד): "וירא את המקום מרחק וכו', ויבאו אל המקום" וכו'. כי שם עקר המקום באמת, מאחר ששם מקשרין המקום למעלה מהמקום ששם עקר קביעות מקום, כנ"ל. כי להפך, מי שאינו מקשר המקום למעלה מהמקום על־ידי שפוגם בתפלה שהיא בחינת אמונה ונכנס בו איזה כפירות, חס ושלום, נאמר בו (ישעיה כח, ח): "כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום", כי אינו נקרא בשם מקום כלל. ועל־כן השם־יתברך נקרא בשם 'מקום' בדברי רבותינו ז"ל כמה פעמים (בראשית־רבה סח, ט), כי הוא מקומו־של־עולם, שזה עקר המקום, וכנ"ל: