# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65-2/37/

וזה בחינת אסור אונאה, כמו שכתוב (ויקרא כה, יז): "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך" וכו'. כי כל האונאות וההטעיות הם בבחינת המדמה ששם כל הטעיות, כי עצם השכל האמתי הוא רחוק מכל הטעיות והאונאות, רק המדמה, כשאינו מברר משם כל הטעותים והאונאות, וכנראה בחוש שהמדמה עלול לטעות, וכמובא (סימן נד). ומשם נמשכין כל ההטעיות הן מה שאחד מטעה ומאנה את חברו באיזה עסק או משא־ומתן, או בעצה רעה שעל זה נאמר (ויקרא כה, יז): "ויראת מאלהיך" כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נח:). או מה שאחד מטעה את עצמו, שזה הנגע שכיח ברב בני אדם - כשאין חושבין על אחריתם ואינם משתדלים בתקנת עצמן ויודעים קלקולם ועוונותיהם לנגד עיניהם, ואינם משתדלים לחפש ולבקש רופא נפשות האמתי, שהוא הצדיק האמת, והם מטעים את עצמן. ובאמת גם כשאחד מאנה ומטעה את חברו באונאת ממון או באונאת דברים - הוא מטעה את עצמו, כי "גולל אבן אליו תשוב" (משלי כו, כז):, כי ה' יריב ריב של המתאנה בממון או בדברים שמבישו בחנם. וכל אלו האונאות והטעיות הם כלם על־ידי כח המדמה כשאינו מברר כראוי, הינו כשאין משתדלין לחפש ולבקש את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח־הקדש שעל ידו עקר ברור המדמה, וכנ"ל.

וזה בחינת אסור אונאה במשא־ומתן, כי עקר קיום הקנין של מקח וממכר הכל על־ידי שממשיכין הארת הצדיק־יסוד־עולם, שזהו בחינת כל הקנינים שתקנו חכמינו ז"ל. ועל־כן עקר הקנין על־ידי קנין־סודר שהוא בלבושים שעל־ידי־זה ממשיכין ברור המדמה, שהוא בחינת לבושים שנמשך מהצדיק, וכמבאר לעיל, ועל־כן עקר הקנין נלמד מפסוק (רות ד, ז): "וזאת לפנים בישראל שלף איש נעלו" וכו', שנאמר לענין בעז ורות, כשקנה בעז את רות עם כל אשר נשאר למחלון וכליון וכו', שזה הקנין היה בתכלית השלמות, כי עקר תכלית הקנין של המשא־ומתן הוא שיהיה נעשה מזה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה על־ידי ניצוצי האמונה המתבררים על־ידי המשא־ומתן, וכמובא מזה במקום אחר (בסימן לה), ובפרט בהתורה 'ויהי מקץ זכרון' (סימן נד, אות ג'). וזה בחינת הקנין של בעז ורות שעל ידם היחוד בשלמות, כי בעז הוא בחינת צדיק יסוד עולם וכו', ועל־כן משם נמשך תקון לכל הקנינים שבכל המשא־ומתן שבעולם, כי על־ידי בחינת בעז, בחינת הצדיק האמת, על ידו כל ברור המדמה, שעל־ידי־זה עקר קיום המשא־ומתן וכנ"ל. ועל־כן הזהירה התורה מאד שלא להונות את חברו, כי האונאה הוא מבחינת בלבול המדמה, שמשם כל האונאות וההטעיות שעל־ידי־זה עקר פגם ובטול המשא־ומתן וכנ"ל: