# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65-2/38/

ועל־כן שעור האונאה שתות (בבא־מציעא נ:), להורות, שפגם האונאה, שהוא בלבול המדמה, כל זה הפגם נמשך מחמת שפגמו בכבוד הצדיק האמת, שעל ידו כל ברור המדמה, על־ידי בחינת הרוח־הקדש שלו שהוא בחינת יום הששי שכל העולם היה תלוי בששי בסיון שבו קבלו ישראל את התורה על־ידי משה רבנו (שבת פח.), שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור.

כי גם הצדיק בעצמו הוא בבחינת יום הששי, שזהו בחינת צדיק יסוד עולם, כידוע (תקוני זהר, תקון כב, סז:). ועל ידו עקר ברור המדמה. כי בלבול המדמה נמשך מבחינת קלפת נגה שמערב טוב ורע, שהוא בחינת כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומתר, שהם בחינת ששת ימי החל שמתבררים על־ידי התורה שהוא בחינת ששה סדרי משנה, כמובא (סימנים יא, עט). ועקר ברורם על־ידי בחינת יום הששי שבו נברא אדם הראשון, שהיה צריך לתקן ולברר הכל אם לא היה אוכל מעץ הדעת טוב ורע, שהוא בבחינת נגה, כידוע.

כי ביום הששי מתחיל להמשך תוספת קדשת שבת, שהוא בחינת הצדיק, שהוא בחינת (זהר נשא קמד:): 'שבת דכלהי יומי', שעל־ידי־זה נעשה הברור והתקון של כל ששת ימי החל לבררם מבלבול המדמה, כי הצדיק הוא בחינת ששי ושביעי וכמובא מזה (עין תקוני זהר, תקון כב, סז:), ועל־כן שעור האונאה שתות, כי עקר פגם האונאה שהוא בחינת בלבול המדמה כנ"ל, עקרו על־ידי שפגם בכבוד הצדיק שהוא בחינת יום הששי הנ"ל, שהוא בחינת ששי בסיון שבו תלוי כל העולם, כי כל ברור המדמה שהוא ברור האמונה הוא על ידו, כמבאר בהתורה הנ"ל: