# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65-2/39/

וזהו בחינת פחות משתות מחילה, שתות קונה ומחזיר אונאה, יתר משתות בטל מקח (בבא מציעא נ:), כי יש שלש בחינות בענין זה הפגם שאין משתדלין לחפש ולבקש את הצדיק כראוי, ומשם נמשכין שלשת הדינים הנ"ל הנאמרים לענין אונאה, שהם שתות ופחות משתות ויתר משתות. כי יש שמשתדלין קצת לבקש את הצדיק עד שמוצאין אותו, אבל עדין אין מבקשין אותו כראוי, עד שיברר את בלבול המדמה שלהם בשלמות, וכמבאר לעיל מזה, שאפלו המתחיל להתקרב - צריכין לבקש עוד יותר עד שימצאו היטב את בחינת רוח־הקדש של הצדיק, כדי שיברר להם המדמה בשלמות.

ואלו המתרשלין בזה, אבל אף־על־פי־כן הם מקרבים קצת להצדיק האמת, על־כן המדמה שלהם מברר קצת, אבל לא בשלמות, ומשם נמשך בחינת האונאה פחות משתות שנתן למחל, כי מחמת שאין המדמה שלהם מברר בשלמות - באין לידי איזה אונאה וטעות, אבל הוא פחות משתות, כי עדין לא נפלו לבחינת קלפת נגה לגמרי, כי הם ממשיכין עצמן בכל פעם להצדיק־האמת, ועל־כן אף־על־פי שנמצא בהם טעיות קצת, מחמת שאינם מחפשים אותו כראוי, אבל האונאה והטעיות הם בבחינת פחות משתות, כי הצדיק אינו מניח אותם לפל לבחינת נגה.

ועל־כן זאת האונאה נתן למחילה, כי 'אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה־זרה ג.), והוא יודע יצרנו שקשה מאד לברר המדמה בשלמות - להנצל מכל הטעיות על־כן נתן למחילה, אבל כשהאונאה שתות - זה בחינת אותם שעומדים על המשקל, שמלאים ספקות בהצדיק. ומחמת התרשלותם לבקש ולחקר היטב אחר האמת לאמתו - אינם מתקרבים אליו, אבל אינם חולקים עליו ואינם פוגמים בכבודו, חס ושלום, ואלו הם בבחינת נגה, שהוא מערב טוב ורע, כשר ופסול וכו', שזהו בחינת אונאה שתות ושם קנה ומחזיר אונאה, כי הקנין מתקים, כי עדין יכול להמשיך הארת הצדיק שמשם כל הקנינים, כנ"ל, מאחר שעל־כל־פנים אינו חולק עליו רק שצריך להחזיר אונאה, כי טעות כזה לא נתן למחל עד שיחזירנו, אבל יותר משתות הוא בטול מקח, שהם אותם שעוונותיהם הטעו אותם עד שנפלו למטה מנגה, שזהו בחינת אותן האנשים שנפלו לרע גמור בעוונותיהם עד שמבזין את הצדיק ושם הוא בחינת בטול מקח, כי אין יכולים להמשיך הארת קדשת הצדיק כלל - על־כן המקח בטל לגמרי, כי אין קיום להמקח כי אם על־ידי שממשיכין הארת הצדיק, שזה בחינת כל הקנינים שעל ידם מתקים המקח, כנ"ל: