# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65-2/40/

וזה רמז, שגם כל התורה והמצוות של האדם, שהם עקר הקנין של האדם לנצח, בבחינת (עבודה־זרה ג.) אמת קנה - יש בהם שלש בחינות אלו, שיש שמאנין ומטעין את עצמן, אבל האונאה הוא פחות משתות, ויש שאונאה וטעות שלהם בבחינת שתות, ויש שמאנין ומטעין את עצמם לגמרי שזהו בחינת יתר משתות בטול מקח. והכל על־פי הנ"ל, כי זה כלל ויסוד כל התורה כלה, שצריכין לזהר מאד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם, וכמו שצעק הוא ז"ל קדם הסתלקותו ואמר, את זה תקבלו מאתי, שלא תניחו עצמכם להטעות בזה העולם. כי העולם מטעה אותנו לגמרי וכו', כנדפס בשיחות הר"נ (סימן נא).

אבל להנצל מטעיות של זה העולם שהם הרבה מאד מאד, כמעט בלי שעור אי אפשר להנצל מהם, כי אם על־ידי התקרבות להצדיק אמתי שלא הטעה את עצמו בזה העולם אפלו כל שהוא [וכמבאר משיחה זאת מעט בספר חיי־מוהר"ן (סימן ר)]. על־כן צריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת ולשפך לבו "כמים נכח פני ה'" (איכה ב, יט) - שיזכה למצאו כדי שיזכה על־ידי הצדיק לברר המדמה שלו, כדי שינצל מכל הטעיות והאונאות הבאים על־ידי המדמה, כנ"ל. וזה שמאמין בהצדיק האמת ומתחיל להתקרב, אבל אין התקרבותו בשלמות - זה בחינת אונאה פחות משתות, כי אונאה שתות זה בחינת נגה, שכלול מששת ימי המעשה מבחינת כשר ופסול, אסור ומתר, טמא וטהור, ששם כל הבלבולים והטעיות, שכל התקון והברור על־ידי הצדיק שהוא בחינת יום הששי הנ"ל, בחינת ששי בסיון וכו', וכנ"ל.

אבל מי שאינו מתקרב אליו רק עומד על המשקל - שאינו חולק ואינו מתקרב, זהו בחינת אונאה שתות, והוא בסכנה גדולה, אם לא ישתדל להתקרב באמת שלא יפל, חס ושלום, לרע גמור. כי ידוע שנגה פעמים נכלל בקדשה ופעמים להפך, אבל כל זמן שהוא בבחינה זאת בבחינת אונאה שתות - שאינו מכריע לכאן ולכאן - הוא בבחינת קנה ומחזיר אונאה, שכל התורה והמצוות ומעשים טובים שלו, שהם עקר קנין האדם באמת בבחינת (משלי כג, כג): "אמת קנה" וכו', וכתיב (שם ד, ה): "קנה חכמה קנה בינה". וכל אלו הקנינים יתקימו, רק שיצטרך להחזיר האונאה, כי יצטרך תקון וברור גדול לברר התורה ומצוות שלו מהאונאה והטעיות שלו.

אבל מי שאונאה שלו בבחינת פחות משתות, שזהו מי שיצא קצת מבחינת נגה, שהוא בחינת שתות על־ידי שהתחיל להתקרב להצדיק־האמת, שעל־ידי־זה הצדיק מכריע אותו בכל פעם אל הטוב ואל הקדשה, ועל־כן האונאה שלו בבחינת פחות משתות, על־כן נתן למחילה, כי זה הצדיק שנתקרב אליו הוא בבחינת (משלי טז, יד): "איש חכם יכפרנה" כמו שכתוב במקום אחר (סימנים ד, ח).

אבל זה שטעותו בבחינת יתר משתות שנפל כל־כך עד שחולק על הצדיק, שזה בחינת יתר משתות, בחינת נגה שנכלל בקלפה, רחמנא לצלן, שם הוא בחינת בטול מקח, שכל התורה ומצוות שלו כלם בטלים ואין בקנין שלו כלום. וצריכין לחזר ולתקנם מחדש לגמרי וכמו שמבאר על פסוק (משלי יט, ג): "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו", שזה שחולק על הצדיק האמת כל המצוות שלו הם רק כקוף בפני אדם וכו'.

כי אין ממש בהטוב שלו כי אם על־ידי הצדיק, כי ידוע לכל אחד בעצמו כמה וכמה פגמים ופניות יש בהמצוות והתורה בעצמו של רב העולם, כי מחמת מעשיהם הרעים גם הטוב שלהם מקלקל הרבה, אך כשאינו חולק על כל פנים על הצדיק האמת, ישאר לו מהם איזה בחינת קנין לעולם הבא בבחינת 'קנה ומחזיר אונאה' הנ"ל, מכל שכן וכל שכן כשזוכה להתקרב אליו שאז הטעות נתן למחילה כנ"ל. אבל כשחולק עליו, שזהו בחינת טעות יותר משתות, שנפל לרע גמור, בחינת נגה שנכלל בקלפה, רחמנא לצלן, אזי קנינו בטל לגמרי ועליו נאמר (קהלת ה, יד): "כאשר בא כן ילך ומאומה לא ישא בעמלו", ויצטרך לסבל מה שיסבל בכמה גלגולים עד שהצדיק יחזר ויתקנו מחדש לגמרי, אבל קנינו בעצמו שקנה בעולם הזה בטל לגמרי, מאחר שנכשל על־ידי מעשיו הרעים וגסותו עד שחלק על הצדיק האמת, שכל ברור המדמה, שמשם כל הטעיות הם על ידו, וכנ"ל: