# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/11/

וזה שאמר להם משה (דברים לא, כד): " כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון. הן בעודני חי עמכם ממרים היתם וכו', הקהילו אלי וכו', ואעידה בם וכו' - שהיא שירת האזינו. והקשה רש"י, והלא כל ימי יהושע לא השחיתו וכו'?! אלא מכאן, שכל זמן שתלמידו קים כאלו לא מת וכו'. וקשה, הלא הצדיק האמת נקרא חי לעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יח.) על פסוק (שמואל־ב' כג, כ): "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" וכו' מכל שכן וכל שכן משה רבנו - בודאי חי וקים לעולם וכמפרש במדרש רבה, שמשה רבנו לא מת, כי הוא עומד ומשמש במרום (סוטה יג:). וכמו שאיתא בזהר הקדוש (פרשת תרומה קעד.): תא חזי, משה לא מית, ומאי דכתיב: "וימת משה?" הוא מסטרא דילן וכו', עין שם. ומבאר שם, דבכל אתר לצדיקיא קרי בה מיתה, הוא מסטרא דילן, עין שם. אך באמת הכל ניחא, כי זהו בעצמו כונת המדרש שהביאו רש"י, הינו שרש"י בשם המדרש מפרש כונת הפסוק שאינו כפי פשוטו, שאחרי מותו הפשוט ישחיתו, כי הלא אנו רואין שלא השחיתו אחרי מותו הפשוט, כמו שכתוב (יהושע כד, לא): "ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" וכו'. אלא על־כרחך מוכח מזה, שפרוש תבת מיתה הנאמר אצל הצדיק הרבי האמת שיש לו תלמידים שהוא בחינת 'משה' - אינו כפשוטו מיתה ממש, חס ושלום, כמו שאר בני אדם, כי בודאי הצדיק חי וקים תמיד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בכמה מקומות אין מספר, שהצדיקים במיתתן קרויים חיים. רק פרוש תבת מיתה הוא כמו שאיתא בספר הזהר הקדוש המובא לעיל, שמשה לא מת, רק מה שכתוב אצלו "וימת משה" - הוא מסטרא דילן וכו'.

ועל־כן באמת כל זמן שתלמידו של אדם קים - כאלו לא מת, אף־על־פי שבאמת אנו רואין שכבר מת ונקבר, אף־על־פי־כן באמת לאמתו לא מת כלל, רק מצדנו, שאין אנו רואין אותו, אבל מחמת שתלמידו קים ואומר תורתו משמו ומלמדה לאחרים - בודאי לא מת גם מצדנו.

כי עקר החיות הוא חכמת התורה הקדושה, כמו שכתוב (משלי ד, יג): "כי היא חייך", וכמו שכתוב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", הינו חכמת התורה הקדושה, שרק היא החכמה האמתיית המחיה כל הנפשות, כמו שכתוב (תהלים יט, ח): "תורת ה' תמימה משיבת נפש". ועל־כן כל זמן שתלמידו של הצדיק קים ומגלה תורתו הקדושה - בודאי לא מת. ועל־כן מה שכתוב "וימת משה", הוא רק מסטרא דילן, כמו שאיתא בזהר הנ"ל.

ואם כן, לפי דרכנו עתה יתפרש המקרא כך: כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון, הינו בכל עת שיהיה נקרא אחרי מותי - דהינו שלא תעסקו כראוי בתורתי, ולא תחפשו ותבקשו אותי היטב כראוי [כאשר הוכיחם על זה הנביא ישעיה (סג, יא): "ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים" וכו'] - אז יהיה נקרא אחרי מותי - שהוא בחינת המיתה, שהוא מסטרא דידכו ואז השחת תשחיתון וכו'. אבל כל ימי יהושע והזקנים שעסקו היטב בתורת משה, וסלסלו וחפשו בה קדשת רוח־הקדש של משה - בודאי לא השחיתו, כי עבדו את ה' כל ימיהם. ואז בודאי נחשב שמשה חי, כי באמת לא מת משה וכו', וכנ"ל. וכן נוהג מדור לדור לעולם, שבכל עת שנמצאים צדיקים שעוסקים כראוי בתורת משה - באותו העת נחשב כאלו לא מת משה גם מסטרא דידן. ובעת שמתרשלים בה, חס ושלום, אז נקרא, חס ושלום, לגבי דידן - אחרי מותו: