# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/12/

וזהו מה שצועק הנביא (ישעיה נז, א): הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק - כי באמת צריכין לחפש את הצדיק האמת תמיד, אפלו המקרבין אליו וכנ"ל, שיזכו להתקרב אליו ביגיעות יותר ויותר כדי לקבל ממנו יותר ויותר עצות וכו'. כי הצדיק מסתתר בכל פעם מהעולם מחמת קלקולם, ונתרחק מהם הרבה, עד שקשה להם לקבל ולינק מאורו הגדול כי אם על־ידי יגיעות ובקשה וחפוש הרבה. וזה גם בחייו, מכל שכן אחר הסתלקות לעלא ולעלא, צריכין לחפשו ולבקשו יותר ויותר - לסלסל ולחפש בתורתו הקדושה ולילך בדרכיו ואורחותיו הקדושים, ולבקש ולהתחנן הרבה לפני השם־יתברך, עד שיוריד דמעות הרבה עד שישפך לבו כמים לפני ה', עד שיזכה למצא ולהשיג פנימיות כונת תורתו הקדושה, שזהו בחינת הצדיק בעצמו.

כי עקר הצדיק הוא תורתו הקדושה, ששם גנוז רוח־הקדש שלו. וצריכין להאמין, שבודאי נמצא אחד או רבים שהם תלמידיו האמתיים - שקבלו תורתו ודרכיו ועצותיו ורמזיו הקדושים שיכולים להחיות את הכל, כי אין דור יתום, ובודאי לא נסתלק הצדיק עד שהשאיר אחריו ברכה, שהם התלמידים האמתיים שלו, שהם בחינת החליפות שלו, (כמו שמבאר בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' בסימן ז' לקוטי תנינא, עין שם היטב), שכשהם מגלים תורתו הקדושה - נחשב כאלו לא מת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכנ"ל. וכמבאר שם בסימן ז' הנ"ל, שכשמגלים דעתו הקדושה הוא מתלבש בדבוריהם, ונחשב כאלו הוא חי ממש, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות צו:) על פסוק (תהלים סא, ה): "אגורה באהלך עולמים", וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות?! אלא כל תלמיד־חכם שאומרים דבר הלכה בשמו, שפתותיו דובבות בקבר וכו'. וכמבאר מזה הרבה בספרים, בפרט בההספדות שנדפסו בספרי הדרושים - שכלם הולכים בדרך ההקדמה האמתיית הזאת שאמרו רבותינו ז"ל, שהצדיק החכם האמתי הוא חי לעולם. וכמו שאמר רב (שבת קנג:) אחים בהספדאי דהתם קאימנא וכו' (חמם את לב האנשים בהספדי, שיבכו עלי, כי אני נמצא שם). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קג.) על רבנו הקדוש שבא לביתו בכל ערב שבת וכו'.

אבל צריכין לחפש ולבקש מאד מאד את זה התלמיד האמתי שקבל דעת רבו כראוי, עד שיש בדבוריו בחינת רוח־הקדש, בחינת רוח הבא מן הקדש וכו', (כמבאר בהתורה 'תקעו' הנ"ל) שעל־ידי שמגלה באורי תורתו הקדושים של רבו ז"ל נתברר המדמה של כל המקרבין, וכל אחד כפי קרובו וכפי בקשתו וחפושו - יותר מתברר אצלו המדמה יותר, שעל־ידי־זה מתברר ומתחזק יותר אמונת חדוש העולם שזה עקר קיום העולם, שזהו בחינת ששה בסיון קבלת התורה שהיה העולם תלוי בו, כנ"ל (אות ד).

וכל זמן שנמצאים אנשים כשרים שעוסקין בזה כנ"ל, נקרא הצדיק, שהוא בחינת 'משה' - 'חי'. ובעת שמתרשלים בזה נקרא אחרי מותו, חס ושלום, שעל זה נאמר: כי ידעתי אחרי מותי וכו', הינו בכל עת בכל דור שתתרשלו בזה כנ"ל. ועל־כן אחרי מות יהושע והזקנים שקלקלו והשחיתו דרכם ועבדו עבודה־זרה, שהוא הפך האמונה הקדושה, אז נחשב לגבי דידהו כאלו מת משה, שעל זה נאמר: כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון. אבל תכף כשהקים להם ה' מושיע, כגון עתניאל בן קנז שהיה השופט הראשון (שופטים ג, ט), אזי תכף נחשב משה חי.

וכן משופט לשופט וכן בכל דור ודור, עד שסוף כל סוף, אף־על־פי שהתורה הולכת ומתמעטת ומשתכחת מישראל, חס ושלום, כאשר נבאו על זה מכבר, אף־על־פי־כן יהיו נמצאים כמה וכמה יחידי סגלה שיתחזקו בכל הנ"ל - לשוטט ולחפש ולבקש את דבר ה', שהוא דברי חדושי תורה של הצדיקים האמתיים, ויבקשו עד שימצאו התלמידים אמתיים שהם בבחינת 'יהושע', ועל־ידי־זה תתחזק האמונה כנ"ל, שעל־ידי־זה יהיה חדוש העולם וכו', ויתתקן הכל וכנ"ל, וכמבאר בהתורה כנ"ל, עין שם: