# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/14/

וזהו הצדיק אבד ואין איש שם על לב (ישעיה נז, א), הינו שבאמת הצדיק לא מת כנ"ל, רק שאבד אבדתו, הינו את נפשות ישראל שלא זכו לחפש אחריו כראוי עד שנסתלק, ואז הם כאבודים ושכוחים, בחינת (תהלים לג, יא): "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אבד", וכמו שפרש רש"י שם, שהאבדה נקראת על שם האובדה, עין שם. כי האבדה בעצמה אין לה דעת להבין שנאבדה מבעלה, ועל־כן אין האבדה נקראת כי אם על שם האובדה, שעל כן לא נאמר ככלי נאבד וכמו שפרש רש"י כנ"ל, רק הצדיק האובד הוא מרגיש כאב האבדה, כי הוא יודע הרחמנות שעליהם.

וזהו הצדיק אבד ואין איש שם על לב - שאין שום אדם משים אל לבו להבין מרירת הצרה של הסתלקות הצדיק, שהוא אבד אבדת הנפשות הנ"ל, מה שבאמת עקר הצרה להנפשות הנאבדים, אבל אין מתעוררין להבין מרירת צרתם. ואנשי חסד שהם אנשי הצדיק שנקראים אנשי חסד על שם הצדיק שהוא בחינת איש חסד באמת, כי הוא עוסק להמשיך בחינת חוט של חסד הנאמר בתורה הנ"ל, בחינת "עולם חסד יבנה" וכו', וכו', עין שם היטב.

וצועק הנביא: שגם ה אנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הינו כנ"ל - שלא נסתלק ולא נאסף הצדיק כלל רק מפני הרעה נאסף הצדיק, הינו בחינת רעה הנאמר בחטא העגל, שהוא פגם האמונה שבא על־ידי שנתרשלו לחפש אחרי משה כשעלה למרום כנ"ל, ושם נאמר (שמות לב, יב): "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם" וכו'. וכתיב (שם לב, יד): "וינחם ה' על הרעה" וכו'. ובכל עת שישראל מתרשלים לחפש אחר הצדיק האמת שהוא בחינת 'משה' - אז מתעורר, חס ושלום, קטרוג הרעה הנ"ל ואז נחשב שהצדיק מת ונאסף, כמו שכתבנו לעיל (אות יא) על פסוק: "כי ידעתי אחרי מותי" וכו', וזהו כי מפני הרעה נאסף הצדיק - הינו בעת שאתם מרעין מעשיכם ואינכם מחפשים כראוי אחרי הצדיק שאבד אתכם כנ"ל, אז נאסף הצדיק. אבל כשתחזרו ותתעוררו לבקש אחריו כראוי - אזי הוא נחשב חי ממש, כי הצדיקי אמת נקראים חיים תמיד, כנ"ל: