# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/16/

הכלל, שצריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח־הקדש, כדי שיזכה לברר המדמה שעל־ידי־זה מתבררת האמונה וכו', שכל העולם תלוי בזה וכו', וכנ"ל. וזה (שיר־השירים ג, א): על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו - 'על משכבי בלילות' זה בחינת שנה, שהוא בחינת המדמה ששולט ביותר בלילה ושנה, ועל־כן אז צריכין לחפש ביותר אחרי הצדיק האמת, בבחינת (תהלים עז, ז): אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי - 'נגינתי' - זה בחינת הנגון הקדוש והנורא והנעים וכו', שמתעורר על־ידי הצדיק האמת שמברר המדמה וכו', עד שזוכין לקול הנגון והשיר שיתער לעתיד וכו', כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, ובזה הנגון יש לכל אחד מישראל איזה חלק בו, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.), שעקר שעשוע עולם הבא יהיה על־ידי קול הנגון והשיר הזה שיתער לעתיד, שדוד המלך, שהוא בחינת משיח, מזכיר מזה הרבה, כמו שכתוב (שם צו, א): שירו לה' שיר חדש וכו', (שם קמד, ט): אלקים שיר חדש אשירה לך וכו' וכן הרבה, כי כל ספר תהלים שהוא בחינת עשרה מיני נגינה נמשך מבחינת קול הנגון והשיר הזה, שהוא שיר פשוט כפול וכו'. ועל־כן הטוב הנעלם בכל אחד מישראל הוא בחינת איזה נקדה מהנגון הזה.

וזהו אזכרה נגינתי בלילה - הינו בלילה בעת התגברות המדמה הרוצה לבלבל אותו, כמו שהוא מבלבל את כל אחד ואחד כפי דרכו, ואז האדם צריך לומר לנפשו: אזכרה נגינתי - הינו הטוב הנ"ל, 'בלילה', בעת התגברות המדמה, עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי - שצריך לשוח עם לבבו לחפש רוחו הטוב, בחינת החלק הטוב שיש לו ברוח־הקדש של הצדיק האמת שכלול מכל נפשות ורוחות ונשמות של כל ישראל. וכל אחד מישראל צריך לחפש מאד אחרי הצדיק הזה, כדי למצא רוחו הטוב - רוחו הקדש, כדי שיתברר בחינת לילה בחינת מדמה שלו, כדי שיזכה לחלקו הטוב לעולם הבא שהוא בחינת קול הנגון הנ"ל.

וזהו על משכבי בלילות - שהוא בחינת התגברות המדמה, בקשתי את שאהבה נפשי - זה הצדיק האמת שהוא בחינת 'משה', וכמו שאיתא במדרש (שיר־השירים רבה ג, כג) על פסוק זה: את שאהבה נפשי - זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו - כי לא במהרה זוכין למצא אותו, כי צריכין יגיעות הרבה וזמן זמנים הרבה עד שמוצאין אותו ואת הרוח־הקדש שלו וכנ"ל. אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות, ואיתא במדרש שם, בכרכים ובמדינות אבקשה את שאהבה נפשי - זה משה. בקשתיו ולא מצאתיו - כי צריכין לבקשו ולחפשו מאד מאד בעיר ובשוקים וברחובות בכרכים ובמדינות, כי בכל העסקים שעושין, הן תורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים, והן משא־ומתן ושאר עסקים - צריכין לכון בכל עשיה שעושין ובכל דרך ועיר וכרך שהולכין, אולי יזכה על־ידי עסק ונסיעה זאת למצא את שאהבה נפשו - זה משה, שהוא בחינת הצדיק האמת הנ"ל. כי כל חיותו ותקותו לנצח וזרעו וכל דורותיו עד סוף כל הדורות, וכל הנפשות והעולמות התלויים בו ובזרעו כלם תלויים בהצדיק האמת הנ"ל. אבל אף־על־פי שבקשתיו כל־כך, אף־על־פי־כן בקשתיו ולא מצאתיו.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם - 'השמרים הסבבים בעיר' - הם בחינת נטורי קרתא (שומרי העיר) האמתיים, שהם העוסקים בתורה ותפלה ושיחה בינם לבין קונם וכו', שהם עקר השומרים - נטורי קרתא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמר (איכה רבתי פתיחתא ב): 'אייתי לן נטורי קרתא' וכו'. וגם נקראים שומרים, כי הם בבחינת (תהלים קל, ו): נפשי לה' משמרים לבקר שמרים לבקר וכו', כי גם אלו התלמידים שהם בבחינת 'שומרים' הנ"ל שעוסקים בתורה ותפלה כנ"ל, גם הם עדין לא זכו למצאו כראוי, כי צריכין לזה חפוש אחר חפוש אפלו מי שמצאו קצת, עד שימצא בחינת הרוח־הקדש שלו כראוי, וכנ"ל.

ועל־כן הם בבחינת שמרים לבקר שמרים לבקר - שהם רק עומדים על משמרתם בתקף והתחזקות גדול ועצום מאד ושומרים וממתינים לישועת ה' עד שימצאו אותו כראוי. כי הממתין נקרא 'שומר', כמו שכתוב (בראשית לז, יא): "ואביו שמר את הדבר". כי צריכין לזהר בשעת ההמתנה לבלי להסיח דעתו מן התקוה, כמו השומר שצריך לזהר שלא להסיח דעתו מן השמירה, כמו כן הממתין ומצפה לישועת ה' נקרא 'שומר', כי צריך להמתין ולא יסיח דעתו מן התקוה כל ימי חייו "עד ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג, נ).

וזהו משמרים לבקר - 'לבקר' דיקא. כי כשזוכין למצא הצדיק הזה כנ"ל - זוכין לבחינת בקר, הנזכר שם בהתורה הנ"ל, בחינת (תהלים צב, ג): "להגיד בבקר חסדך" וכו', בחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים" וכו'. וזהו מצאוני השמרים הסבבים בעיר - בחינת שמרים לבקר הנ"ל. את שאהבה נפשי ראיתם כמעט שעברתי מהם וכו', כי שאלתי את השומרים הנ"ל, מה מענה מצאתם בפיו, כמו שכתוב בפרוש רש"י כפי דרכו, והם כיונת אלם (תהלים נו, א), וקשה להם להשיב להשואלים אותם, כי הם כבר מצאו אותו קצת ועדין הם שמרים לבקר שמרים לבקר עד שימצאוהו כראוי בשלמות, עד שיזכו לבקר הנ"ל, שהוא גאלת נפשם בשלמות. וזה השואל רוצה שישיבו לו תכף וימלאו לו תקותו מיד, ומחמת שלא השיבוהו כרצונו רצה להתרחק גם מהם, כי אמר הלא גם בהם לא מצאתי תקותי כראוי, וזהו כמעט שעברתי מהם - ונתרחקתי מהם, חס ושלום, אבל ברחמי וחסדי ה' שאינם כלים חמל עלי ולא עברתי ונתרחקתי מהם, עד שמצאתי את שאהבה נפשי - זה משה בחינת הצדיק האמת. ופרוש "כמעט" הוא כמו "לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי" (תהלים צד, יז). שפרושו, לולא עזרת ה' כמעט נפלתי לגיהנם, חס ושלום, אך ה' עזר לי בחסדו והצילני.

וזהו פרוש כמעט שעברתי מהם - הינו שכבר היה כפשע ביני ובין המות וכמעט שנפלתי באין סומך, חס ושלום, שהתחלתי לעבר מהם ולהתרחק מהם מחמת שלא מצאתי מענה שלמה בפיהם כרצוני, אבל בחמלת ה' לא עזבני, ותמך בידי לבלי לעבר ולהתרחק מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי - שהוא בחינת הצדיק הנ"ל, עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי - ופרשו במדרש (שיר השירים רבה ג, ב), זה סיני ואהל מועד ששם קבלו את התורה. שזהו בחינת שבועות קבלת התורה, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה שהוא ברור האמונה בשלמות וכנ"ל.

וכן מרמז במדרש שם, שהשומרים הם בחינת התלמידים של הצדיק האוחזים בו, ואינם מניחים עצמן לטעות בבלבולים והטעיות של העולם שכלם מבלבול המדמה, כי מבאר במדרש שם: מצאוני השמרים הסבבים - 'זה שבטו של לוי' וכו', הינו כנ"ל, כי כל שבט לוי לא טעו אחר העגל, ונשארו דבוקים באמת במשה רבם, והם טהרו את ישראל אחר־כך מחטא העגל, וכמו שהביא שם במדרש הנ"ל. וזה לשונו, 'זה שבטו של לוי היך מה דאת אמר (שמות לב, כז): "עברו ושובו משער לשער" וכו', שזה נאמר אחר חטא העגל, שצוה אותם לעבר משער לשער לטהרם מפגם העגל. וכמו כן בכל דור התלמידים הנשארים דבוקים בהצדיק האמת הם בבחינת 'לוי', בחינת (במדבר יח, ב): "וילוו עליך וישרתוך" וכו', (וכמו שמבאר במקום אחר מזה), הינו כנ"ל:

שיך להלכות שלוחין

על־פי התורה 'תקעו תוכחה' הנ"ל