# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/17/

וזה בחינת (דברים י, ו): ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכו', ויכהן אלעזר בנו תחתיו. ואמרו רבותינו ז"ל (תנחומא חקת יח): ומובא בפרוש רש"י, 'והלא בהר ההר מת, אלא שחזרו לאחוריהם על־ידי מלחמת הכנעני וכו', ובני לוי החזירום וכו', ואז חזרו והספידוהו ונדמה להם כאלו אז מת' וכו', הינו כנ"ל, שהצדיק אינו מת כלל רק מצדנו כשאין מחפשין אותו כראוי וכו', וכנ"ל. וזהו שם מת אהרן, כי אז הרגישו מיתתו כאלו מת שם, כי אז הבינו קלקולם ופגמם, כי כשאהרן נסתלק כתיב (במדבר כ, כט): "ויראו כל העדה כי גוע אהרן". ואמרו רבותינו ז"ל (תנחומא חקת יז), שאמרו ישראל, אפשר אדם שעצר המגפה ועמד כנגד מלאך המות ימות, והראו אותו להם מטל במטה וכו'. ואחר־כך כתיב (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני מלך ערד" - 'כי מת אהרן' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה יג.), הינו כי ישראל פגמו בזה שהרהרו אחר משה ואלעזר, ולא רצו להאמין שמת אהרן, כאלו, חס ושלום הסתירו אותו בפניהם כדי לתן גדלה לאלעזר בנו [ועין במדרש (תנחומא) פרשת חקת (סימן יז) מבאר שם שאמרו, נסקל אתכם בשביל זה, עין שם]. ואף־על־פי שהזכירו גדלת ומעלת אהרן שעמד נגד מלאך המות ועצר המגפה, ואיש כזה איך שיך שימות? אף־על־פי־כן פגמו כנגד כבוד משה ואלעזר שהרהרו אחריהם. ואז הכרח משה להראות להן את אהרן מטל במטה, לומר, שבודאי האמת כן הוא, שאהרן לא מת והוא חי וקים ומטל במטתו במנוחתו בשלום, אשרי לו, אבל אף־על־פי־כן מצדכם הוא מת, ואתם צריכים לקבל קדשת אהרן הכהן על־ידי אלעזר בנו שצוה השם־יתברך למסר כל כחו וגדלתו של אהרן לאלעזר, ועל־ידי אלעזר אתם יכולין בכל עת להמשיך עליכם קדשת אהרן הכהן הראשון אם תחפשו ותבקשו את קדשתו כראוי, וכנ"ל (אות טז).

ומחמת הפגם שלהם גרמו ששמע הכנעני מלך ערד שהוא עמלק (רש"י במדבר כא, א) - שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, כי 'עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל' (תנחומא חקת יח), כי הוא זהמת הנחש, זהמת הערב רב של מצרים, שהוא בחינת זהמת הרע שבמדמה, שהיא בחינת נביאי השקר, בחינת מנהיגים של שקר שבכל דור ודור - שרוצים בכל פעם להסתיר ולהעלים אמתת קדשת הצדיק האמת, ובפרט אחר הסתלקותו וכנ"ל. ועקר כחו, חס ושלום, הוא, כשאין ישראל מחפשין אותו כראוי וכנ"ל. ועל־כן אז דיקא בא עליהם הכנעני שהוא עמלק וכנ"ל, והיו צריכים אז לשום אל לב כל זה לחפש אותו עתה על־כל־פנים כראוי, אבל הבעל־דבר מתגרה בכל עת והסיתם לשוב לאחוריהם, והכל בעצת ראשי המתנגדים של משה ואהרן שהם דתן ואבירם וכיוצא בהם, הינו שחזרו לילך ולשוב למצרים שהוא הרע של המדמה:

כי זה עקר התגרות והסתת הבעל־דבר שמבקש תואנות ועלילות לשוב לפל, חס ושלום, לזהמת המדמה, בפרט אחר הסתלקות הצדיק שאומר: הרי כבר אפס תקוה, חס ושלום, ועמלק מתגבר, שהוא בחינת עצם התגברות היצר־הרע שמתעורר בהתגברות עצום בכל פעם ועתה מה נעשה עוד. והכסילים חוזרים לאחוריהם, שזהו בחינת מה שקורין 'חסידים נפולים', רחמנא לצלן, שזה גרוע מהכל, כמו ששמעתי מפיו הקדוש (שיחות הר"ן סימן קיט).

אבל בני לוי החזירום, כי עקר קיום העולם בכל דור הוא על־ידי בחינת בני לוי, שהוא בחינת אותם שאינם טועים בעגל ובכל הנסיונות שנסו ישראל את הקדוש־ברוך־הוא, שכלם הם בחינת פגם אמונה, כמו שכתוב (תהלים קו, יג־יד): "ולא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ויתאוו תאוה במדבר" וכו'. ובני לוי דבקו בה' ובמשה רבם, ולא טעו אחרי המתנגדים והחולקים על משה רבנו והם קימו את כל העולם.

ועל־כן באמת זכו שהבדיל השם־יתברך אותם אליו לעמד לפניו לשרתו וכו', ועל־כן גם במלחמה הזאת של הכנעני שהוא עמלק שבא עליהם אחר הסתלקות אהרן, שהתגרה בהם הבעל־דבר כל־כך עד שחזרו לאחוריהם, עמדו בני לוי באמתתם ורדפו אחריהם והחזירום אל הקדשה לשוב ולילך לארץ־ישראל. ואז שבו בתשובה והסתכלו כל ישראל בעצמם שפגמו הרבה וחזרו והספידו את אהרן כאלו מת אז, כמו שכתוב "שם מת אהרן" וכו'. כי ראו שכל מיתתו הוא מצדם ורק עכשו הם מרגישים ענין מיתת אהרן שמיתתו הוא רק מצדנו כנ"ל, ועל־כן צריכין לבכות ולספד עליו הרבה בכל עת עד שנמשך קדשתו עלינו בכל פעם.

וזהו שכתוב שם (דברים י, ו): ויכהן אלעזר בנו תחתיו. והוא פליאה על־פי פשוטו של פרוש רש"י, כי אם תרץ מה שכתוב 'שם מת אהרן' שהוא מחמת שחזרו והספידוהו וכו', עדין קשה הרבה על מה שכתוב שם: ויכהן אלעזר בנו תחתיו. והלא כבר נתכהן אלעזר תכף במיתת אהרן, כמו שכתוב בפרשת חקת? אך התורה מרמזת לנו שישראל התחילו לתקן פגמם הנ"ל שהרהרו אחר משה ואלעזר וכו', כנ"ל, ולא חפשו את אהרן כראוי וכנ"ל. ועתה על־ידי ההספד שהרגישו מיתתו כראוי וכנ"ל, והתחילו להתגעגע אחריו ולחפשו כראוי - אז דיקא ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כי רק עתה נמשך בשלמות התקון של הכהנה הגדולה של אלעזר שנתכהן תחת אהרן אביו. כי כן הדבר, שבכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוצאין קדשתו בודאי על־ידי הבן או התלמיד שממלא מקום אביו ורבו:

כי זה כלל גדול, שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:): 'עד שלא מת עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי', וכן הרבה שחשבו שם. אבל צריכין לחפש ולבקש אחר זה הרבה הרבה, בפרט בדורות הללו. ועל־כן כשהספידו כראוי על אהרן, שזהו בחינת החפוש והבקשה כראוי אחר הצדיק כנ"ל, אז דיקא ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כי רק אז נתכהן אלעזר בשלמות תחת אהרן וזכו לקבל התקונים הנעשים על־ידי הכהן הגדול שמכפר על כל ישראל, אף־על־פי שאלעזר מצדו כבר נתכהן על־פי הדבור כראוי, אבל מאחר שלא קבלו ישראל קדשתו כראוי, כי הרהרו אחריו כנ"ל, על־כן מצד ישראל עדין לא נתכהן כראוי. וגם אפלו בעצמו לא היתה קדשת כהנתו בשלמות כל זמן שלא קבלו ישראל קדשתו כראוי, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.): כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל וכו'. אבל עכשו ויכהן אלעזר בנו תחתיו על־ידי שחפשו אחר אהרן וכו', וכנ"ל.

כי כן צריכים בכל עת, בפרט כשנסתלק הצדיק האמת שצריכין לבכות ולספד עליו הרבה, אבל צריכין לזהר מאד שלא להכשל על־ידי־זה לומר שכבר מת הצדיק ואפס תקוה, חס ושלום, ולא נשאר עוד בעולם חליפתו והשארתו, כי זהו פגם עצום מאד, כי בודאי הצדיק לא מת, ובודאי נשאר השארת קדשתו אצל בניו ותלמידיו, רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד וכנ"ל. ועל־ידי כל חפוש ובקשה מוצאין בודאי קדשת השארתו אצל בניו ותלמידיו, שזהו בחינת שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו אז דיקא, וכנ"ל: