# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/18/

וזה בחינת שלש מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תמורה טז.). כי בודאי על־ידי האבל וההספד המר על הצדיק האמת בחינת 'משה' - נשכחין כמה הלכות, כי האבל וההספד הוא בחינת הסתלקות המחין, כמובא (ספר הלקוטים, תזריע פרק יג). אבל אסור להשאר בזה, חס ושלום, רק צריכין לבכות ולהספיד עליו מאד, אבל שיהיה ההספד לחיים ולא להפך חס ושלום - לתקן ולא לקלקל על־ידי־זה, שלא לומר חס ושלום שכבר אפס תקוה, כדרך כמה אנשים שאומרים כך על הסתלקות הצדיקים, שאומרים שעתה כבר לא נשאר לנו כלום חס ושלום, אבל באמת הם שוגים בזה הרבה הרבה, כי אף־על־פי שמצד אחד אומרים קצת אמת, כי בודאי לא נשאר ממש צדיק כזה, כי בודאי כשנסתלק משה לא נשאר עוד צדיק ממש כמשה, כי פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, אוי לאותה בושה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא עה.). אבל אף־על־פי־כן אסור לשאר, חס ושלום, בזה, לומר, חס ושלום, שמחמת זה אפס תקוה, כי נהפך הוא, כי לא יטש ה' את עמו לעולם, כי "ממשלתך בכל דור ודור" (תהלים קמג, יג). וכתיב (שם לג, יא): "מחשבות לבו לדר ודר", על־כן צריכין להאמין שאף־על־פי שצריכין להתגעגע מאד אחרי הצדיק האמת בחינת 'משה', אף־על־פי־כן צריכין לסים בדברי נחמה - לנחם ולשמח עצמו בהשארתו, דהינו התורה הקדושה שנשאר ממנו על־ידי ספריו ותלמידיו, כי מהצדיק האמתי בודאי נשאר השארה טובה לנצח, רק צריכין לחפש ולבקש הרבה וכנ"ל.

וזה בחינת הנ"ל שבימי אבלו של משה נשתכחו כמה הלכות מחמת מרירות ההספד, שהוא בחינת הסתלקות המחין, אבל עתניאל בן קנז בעצם צדקתו וחכמתו ראה, שאין זה תכלית טוב לעסק רק בהספד, ולומר, שחס ושלום אפס תקוה, עד שחס ושלום - ישתכחו עוד הלכות, חס ושלום, על־כן התאמץ בבחינה הנ"ל - לנחם ולשמח עצמו שבודאי עדין יש תקוה, רק צריכין לחפש ולבקש הרבה כנ"ל, עד שהחזיר כל ההלכות בפלפולו, פלפול זה בחינת שמחה (טורי זהב, ארח־חיים, סימן תקנד, סעיף־קטן ב), בחינת 'חדי קדשא בריך הוא בפלפולא', כי פלפול של אמת - לעין ולחפש בהתורה אמתת עמקות עצות התורה הקדושה לעבדא - שזה העקר, זהו בודאי שמחה גדולה, כמו שכתוב (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב". וזהו עקר בחינת החפוש והבקשה הנ"ל, כמו שכתוב (שם קיט, צו): "לכל תכלה ראיתי קץ" וכו'. ופרש רש"י: 'לסלסל ולפלפל בה'. נמצא, שהסלסול שהוא החפוש והבקשה, כמו שכתוב (משלי ד, ח): "סלסלה ותרוממך", וכמו שפרש רש"י שם, הוא בחינת פלפול אמתי, ועל־ידי־זה זוכין לשמחה כנ"ל, שהוא בחינת הרחבת הדעת והמחין, ועל־כן על־ידי־זה החזיר כל ההלכות שנשתכחו על־ידי האבל וההספד, כנ"ל, כי זה עקר התקון - לנחם ולשמח עצמו אחר־כך, ולחפש ולבקש לסלסל ולפלפל בתורתו עד שנחזר ההלכות, שהם בחינת אמתת עמקות עצותיו הקדושים, שזהו בחינת שמוצאין את הצדיק וכו', וכנ"ל: