# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/19/

וזהו בחינת" (מלכים־ב' יג, יד): "ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו", ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קז:): 'שלשה חלאים חלה אלישע, אחד שדחה את גחזי ואחד שגרה דבים בתינוקות ואחד שמת בה'.

והכל אחד, כי זה בזה תלוי, כי אלישע שהיה נביא גדול מאד, אף־על־פי־כן גלו לנו רבותינו ז"ל ששגה בזה שדחה את גחזי בשתי ידים, כי בענין הבקשה והחפוש הנ"ל אחר הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח־הקדש - יש בזה עמקות הרבה מאד, כי המניעות לזה מתפשטים ומשתטחים מאד, העקר מצד פגם המקבלים, אבל פגם המון בני ישראל הצריכים לחפש ולבקש ולקבל קדשת הצדיק מתגבר לפעמים כל־כך, חס ושלום, עד שגורמים גם איזה שגיאה להצדיק הרבי האמתי בעצמו, עד שהוא גם הוא נעלם ממנו הדרך איך יוכל לתקן את ישראל. ובזה יש דברים נסתרים הרבה, וכמובן קצת מזה בהתורה 'קרטליתא' (סימן יח) ובמקומות אחרים, ובפרט בכמה שיחות וכו'.

וזה בחינת כל הטענות והוכוחים שהיה בין הקדוש־ברוך־הוא ומשה רבנו, שהשם־יתברך ברוך הוא הפציר הרבה במשה שילך בשליחותו לגאל ולתקן את ישראל, ומשה מאן במאון אחר מאון, והכל בבחינת הנ"ל, מחמת שידע שהוא דבר קשה וכבד מאד מאד, כי ידע שבקרוב יקלקלו וכו', ומחמת זה אמר (שמות ד, א): והן לא יאמינו לי. ואמר (שם ג, יא): מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את ישראל ממצרים. כי ראה שישראל עדין אין אמונתם שלמה מעצם זהמת מצרים, שהוא פגם המדמה שנאחז בהם כל־כך.

וגם תלה הדבר בקטנותו, שהוא אין בו כח לברר ולתקן המדמה שלהם להוציאם מפגם אמונתם, ועל־כן אמר והן לא יאמינו לי - שטען שתי טענות, שמצדם ומצדו קשה להכניס בהם האמונה. וזה והן דיקא, לא יאמינו לי דיקא, כי הם פגומים מזהמת מצרים כנ"ל, ואני אין בכחי לעזר, כי היה ענו בעיניו מאד, אבל השם־יתברך הקפיד על זה, ואמר (שמות ד, ו): הבא נא ידך בחיקך וכו', ויוצאה והנה מצרעת וכו'. וכן נהפך המטה לנחש וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל (תנחומא שמות כג) ומובא בפרוש רש"י, שבכל זה רמז לו שפגם בלשון הרע שדבר על ישראל, כמו שפרש רש"י שם, הינו שרמז לו, שמה שהוא ממאן כל־כך, הוא מחמת שגם הוא בעצם נוראות קדשתו עדין יש בו אחיזת פגם לשון הרע, שהוא בחינת פגם המדמה כמו שכתוב בהתורה "ויהי מקץ" (סימן נד), עין שם. הינו שזה שאומר (שמות ד, א): "והן לא יאמינו לי" - זה נמשך מפגם המדמה שנפגם כל־כך בעונותינו, עד שנוגע איזה שגיאה דקה ממנו גם בהצדיק האמת בעצמו - עד שאינו מאמין בעצמו שיש לו כח לתקן את ישראל.

וזהו גם־כן מופת המים שנהפכו לדם, כי הדם זה עקר התגברות המדמה, שהוא מתגבר על־ידי הדמים, כמובא, שבשביל זה נקרא מדמה על שם הדמים וכו', וזהו כל ענין הדמים שנזכר בכונת פסח, שכל אחיזת מצרים היה בהדמים, כמו שכתוב בכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א) על פסוק (יחזקאל ד, יג): "ואמר לך בדמיך חיי" וכו', הינו בחינת פגם המדמה, שזה עקר גלות מצרים, כנ"ל, שהיה נאחז בהדמים שלא נזדככו אז, ועל־כן הראה למשה זאת במופת הדם - שצריכין להעניש את המצרים בדם - להפך כל המים שלהם לדם, להראות להם שאין להחכמים שלהם שום דעת ושכל אמתי.

כי המים שהוא בחינת הדעת כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' כמים" וכו', אצלם נפגם כל הדעת הזה עד שנתהפך לדם, שהוא בחינת פגם המדמה שנאחז בהדמים רעים שלא נזדככו מחמת רבוי תאוותיהם הרעות. וכל הגאלה תלוי בזה, שהשם־יתברך ישפיע נבואתו ורוח קדשו על משה בהשפעה גדולה כל־כך עד שבתקף קדשתו יברר המדמה של כל ישראל וכנ"ל. ואף־על־פי שאחר־כך יפגמו על־ידי חטא העגל ושאר הנסיונות עד שיגרמו מה שיגרמו חרבן בית ראשון ובית שני, אף־על־פי־כן אתה מכרח לילך בשליחותם, כי תפעל הרבה לטובה, כי התורה שתתן לישראל - תתקים לנצח, ואם יהיה נעשה מה שנעשה, אף־על־פי־כן התורה תתקים בכל דור ודור על־ידי הצדיקי־אמת בעלי רוח־הקדש שיהיו בכל דור - שימשיכו קדשת קיום התורה מדור לדור לנצח.

ואף־על־פי־כן מאן משה אחר־כך, ואמר (שמות ד, יג): "שלח נא ביד תשלח", ודרשו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק לט): 'יודע אני שאיני גואלם לעתיד'. ואז (שמות ד, יד): "ויחר אף ה' במשה" והכרח לילך. כי באמת כמו שהעולם צריכין לחפש את הצדיק - כמו כן צריך גם הצדיק בעצמו לחפש את עצמו ואת ישראל, כי גם הצדיק אינו יודע מעצמו, בפרט בדבר גדול ועמק כזה לעזר את ישראל - לברר המדמה שלהם, כי לבעל־בחירה קשה מאד לעזר, כמבאר בדברינו כמה פעמים (חיי־מוהר"ן סימן קצז; עין הלכות ברכת־השחר הלכה ה, אות מו).

על־כן מאן משה ואמר (שמות ד, יג): "שלח נא ביד תשלח", מאחר שאני יודע שעקר גמר הגאלה האחרונה לא יהיה עתה על ידי, והשיב לו השם־יתברך, אדרבא, עתה שאתה יודע האמת כל־כך, על־כן מחמת זה דיקא - אתה צריך לילך ותצליח בשליחותי, כי מאחר שאתה יודע שגם אתה צריך לחפש ולבקש להלן יותר - זהו עקר השלמות. על־כן "לך ואנכי אהיה עמך", ותצליח הרבה בשליחותי ותגאלם, ותתן להם התורה שתתקים לנצח. ואם יהיה אחר־כך מה שיהיה - סוף כל סוף יגמר התקון על־ידי־זה בעצמו, על־ידי שימצאו כשרים ותמימים בכל דור ודור, שהם בחינת בני לוי הנלוים אל ה' ואל הצדיק האמתי באמת, שהם יחפשו ויבקשו את קדשת הצדיק האמת בכל דור, עד שימצאו קדשתו בכל פעם, ועל־ידי־זה יגמר התקון וכו', וכנ"ל: