# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/2/

ואף־על־פי־כן מצוה בו יותר מבשלוחו (קדושין מא.), כי כבר מבאר, שכל אחיזת הטעיות והשקרים הם בבחינת 'השליח' שהוא 'המדמה' כנ"ל. ומחמת זה בעצמו כל קיום התורה על ידו, כי עקר קיום התורה הוא דיקא על־ידי הבעל־בחירה, ועקר הבחירה הוא, שיש מקום לטעות, והוא מתגבר לרדף אחר האמת - על־ידי־זה עקר קיום התורה, כי במקום שאין בחירה - אין שיך תורה ומצוה, כידוע. ועל־כן בודאי מצוה בו יותר מבשלוחו, כי אפלו כשרוצה לקים המצוה בעצמו - צריך להתגבר מאד על טעות המדמה, שהוא בחינת שליח, שבו אחיזת הטעות כנ"ל, מכל שכן כשרוצה לעשות המצוה על־ידי שליח, כי בודאי כל מה שמתרבה השליחות ביותר - יוכל חס ושלום הטעיות להתאחז ביותר, כי כל אחיזת הטעיות בבחינת 'שליח', וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות פה.), שיכול לומר להשליח: 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' (שלחתי אותך בשביל לתקן, ולא בשביל לקלקל).

כי עקר השליחות הוא שיהיה השליח נכלל בהמשלח, שהוא בחינת כלליות המדמה בהשכל האמתי, אבל כשהשליח מעות בשליחותו - בטל שליחותו, כי כשהמדמה אינו מתנהג כפי השכל האמתי - הוא בטל ומבטל ונחשב גרוע מבהמה, כי כשהמדמה אינו מתנהג כפי השכל האמתי הוא בבחינת רוח שטות ממש שמשם כל העברות, רחמנא לצלן (סוטה ג.), ומשם כל המשגעים ממש. וכל מיני שגעון שנמצאים ברב אנשים, אפלו לאינם משגעים ממש, רק שעושין הרבה דברים שהם שגעון ממש כנראה בחוש, והכל על־ידי הטעיות המדמה שאינו מתנהג כפי השכל האמתי.

וזה בחינת (תהלים מט, יג): אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו - 'ילין' זה בחינת המדמה שהוא בחינת חשכת לילה, בחינת שנה, כמבאר במקום אחר (סימן ה', תנינא). 'יקר' זה בחינת המחין תפלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז:): "ויקר" (אסתר ח, טז) - אלו תפלין, הינו כשאין המדמה נכלל בהשכל, בחינת "אדם ביקר בל ילין, אזי נמשל כבהמות נדמה וכנ"ל. ועין בהתורה 'תקעו אמונה' סימן ה' אות ט' מבאר שם מעין זה, עין שם והוא פלא: