# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/23/

וזה בחינת משא־ומתן בחינת קנין־סודר, שעל־ידי־זה עקר כל הקנינים שלא יוכלו לשנות עוד. כי כל המשא־ומתן הוא לברר ניצוצי האמונה, כי יש בכל חפץ שבעולם בחינת ניצוצות הקדושים שהם בחינת ניצוצי האמונה הקדושה וצריכין לבררם, שבשביל זה כל המשא־ומתן, כמו שאמרו (שבת לא.): 'נשאת ונתת באמונה', וכמבאר בדבריו ז"ל כמה פעמים (סימנים לה, נד). וכבר מבאר, שעקר האמונה הוא על־ידי ברור המדמה, שזה נעשה על־ידי המשא־ומתן שנושאין ונותנים בחפצים ובמעות, ומוכרין וקונין ומחליפין זה בזה, שכל זה נעשה עקרו על־ידי המדמה, שבו כל החמשה חושים שהם הראות והשמע וכו', שעל ידו נעשין כל העסקים, כי כח השכל האמתי, שהוא שכל העיוני, הוא רחוק מכל זה כנ"ל, רק המדמה הוא שליח השכל, כנ"ל (אות א).

ועל־כן עקר הקנין הוא על־ידי קנין־סודר שהוא בבגדים, כי הבגדים והלבושים שרשם מבחינת הדמיונות המבארים שם, שהם התארים והשבחים שאנו מדמים בהם את השם־יתברך שכלם בבחינת המדמה, כמו שכתוב שם על פסוק (תהלים פא, ד): "בכסה ליום חגנו" וכו', עין שם בסוף התורה הנ"ל. ואלו התארים והשבחים הם הם בחינת הדמיונות של הנביאים שמדמין בהם השם־יתברך, בחינת (הושע יב, יא): "וביד הנביאים אדמה", אשר על־כן עקר ברור המדמה של כל אדם הוא רק על־ידי רוח נבואה רוח־הקדש, כי רק הנביאים ובעלי רוח־הקדש יודעין באמת לדמות אותו יתברך, ועל־ידי־זה יש להם כח לברר המדמה של כל הנלוים אליהם, שעל־ידי־זה עקר האמונה כנ"ל. וכל אלו הדמיונות הם בחינת לבושיו יתברך בחינת (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש" וכו', שהנביאים בחינת צדיקי אמת מדמין ומלבישין אמתת אלהותו וממשלתו יתברך בכמה וכמה תארים ושבחים ודמיונות - כדי שיהיה נתפס בלבנו אור אמתתו וכבודו יתברך לנצח, ומשם שרש העליון של הלבושים.

כי קדם חטא אדם הראשון לא היו שום לבושים, כמו שכתוב (בראשית ב, כה): "ויהיו שניהם ערומים" וכו'. כי אור השגתם היתה גדולה ונפלאה מאד מאד - עד שהיו יכולים להשיג אמתתו יתברך בלי שום לבושים של עכשו, ועל־כן גם למטה בגשמיות לא היו צריכים לבושים כלל, אבל אחר החטא - "ואדם ביקר בל ילין" (תהלים מט, יג): והגביר המדמה על השכל, אזי תקונו היה על־ידי לבושים, בחינת (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם". כי הכרח, כביכול, להלביש ידיעת אלקותו בכמה וכמה דמיונות של הנביאים, שהם בחינת לבושין, כמובא בזהר הקדוש (צו כח.), ומובא בדברינו במקום אחר (הלכות ציצית, הלכה ה). ומשם נשתלשלו גם הלבושים הגשמיים של כל אדם, כי כל דבר יש לו שרש למעלה, כידוע.

ועל־כן על־ידי קנין־סודר שהוא בלבושים - על־ידי־זה נגמר המקח שלא ישנו עוד, כי המלבוש שרשו מלבושים העליונים הנ"ל, שהם בחינת הדמיונות של הנביאים, שעל ידם עקר ברור המדמה, שעל־ידי־זה האמונה בשלמות, ועל־ידי־זה עקר תקון המשא־ומתן שיהיה באמונה ולא ישנו עוד, כי כל השנויים שבמשא־ומתן הכל על־ידי בלבול המדמה, שהוא פגם האמונה, כי בודאי באמת צריך האדם לעמד בדבורו אפלו בלא קנין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין זה (שביעית י, ט): 'כל המקים דבורו - רוח חכמים נוחה הימנו'. אך מחמת שעל־פי רב אין המדמה מברר, שמשם כל השנויים שהם בחינת פגם אמונה, על־כן תקנו חכמינו ז"ל קנין־סודר שנמשך מלבושים העליונים, שהם בחינת ברור המדמה, שעל־ידי־זה תקון וברור האמונה, ושוב לא ישנו עוד, וכנ"ל: