# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/26/

ופרעה ומצרים שהם בחינת הרע שבמדמה כנ"ל (אות ח), שמשם עקר גלות מצרים שכולל כל הגליות (בראשית רבה טז, ד), שעקרם גלות הנפש שהעקר הוא פגם האמונה. שהסטרא־אחרא והקלפות מתגברים על כל אחד בבלבולי המדמה, שהם בלבולי האמונה. על־כן פרעה כשהתגבר לרדף אחר ישראל - היה עקר התגברותו על־ידי המרכבות טמאות שלו, בבחינת (שמות יד, ז): "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים" וכו'. וישראל התיראו מאד מזה, כמו שכתוב (שם פסוק י): "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'". כי עקר תקון הנפש של איש הישראלי הוא תקון המחשבה - שיגביר כח השכל על המדמה, שיהיה המדמה טפל להשכל, שזהו בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון מז, פד:): 'אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל להרוכב'.

כי סוס הוא בחינת תקף פגם זהמת המדמה - שעקר בלבוליו הם על־ידי תאות המשגל שהוא בחינת זהמת מצרים, בחינת (יחזקאל כג, כ): "וזרמת סוסים זרמתם", בחינת (ירמיה ה, ח): "סוסים מיזנים משכים היו" וכו', ושם עקר המלחמה של כל אחד, כידוע, וכמו שכתוב בתחלת התורה הנ"ל שהשלש מחין הם בחינת שלש מחצות פרוסות בפני תאוה זאת. אבל כשהם נפגמים, חס ושלום, אזי מתגבר הרוח שטות, שעל־ידי־זה באים כל הפגמים והעברות חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. וזה בעצמו בחינת בלבול המדמה המבאר שם אחר־כך (באות ח'), עין שם היטב קשר התורה הנוראה הנ"ל:

כי הצדיק האמת הבעל־כח שזוכה להתפלל התפלה־בבחינת־דין עד שמוציא הנפשות והתפלות וכו', מהסטרא־אחרא בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו" וכו', הוא זוכה לכל התקונים הנאמרים שם, עד שזוכה לבחינת רוח נבואה, רוח־הקדש, שעל־ידי־זה מתקן ומברר המדמה שהוא תקון האמונה, הינו שזה הצדיק מתקן הנפשות הפגומות שהמדמה מבלבל אצלם, שעקר הבלבול נמשך מחטאת נעוריהם - שהעקר פגם תאוה הנ"ל, שהוא עקר בלבול המדמה.

וצריך כל אחד החס על נפשו לבקש צדיק כזה כל ימי חייו - כדי שיברר אצלו המדמה בכל פעם, ויכניס בו אמונה שלמה עד שיתקנו בשלמות, כי הרבה הרבה צריך לעבר על כל אחד ואחד, כי לאו כל אדם זוכה להתתקן מיד, כי "יצר לב האדם רע מנעריו" (בראשית ח, כא), בפרט מאחר שכבר פגם וקלקל המדמה שלו הרבה קדם שבא אל הצדיק. וכל מה שעוסקין לתקנו - מתגבר עליו הבעל־דבר בהתגברות גדול מאד ביותר, כי 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו' (סכה נב.). על כן הרוצה לחוס על נפשו ולחשב על תכליתו לנצח באמת צריך לשום אל לבו היטב - להיות חזק בדעתו בהתחזקות עצום לאחז עצמו בהצדיק הזה העוסק בתקון נפשו, ולחפש ולבקש עמקות אמתת עצותיו ודרכיו האמתיים והתמימים וכנ"ל, ולקים "אחזתיו ולא ארפנו עד" וכו' (שיר־השירים ג, ד):

נמצא, שעקר התקון הוא שיהיה המדמה טפל להשכל, שזהו בחינת שהסוס טפל להרוכב, המזכר בזהר הקדוש. ומצרים שהם בחינת פגם המדמה הם בהפך, וזה היה תקף התגברותם בבחינת (שמות יד, ז): "ויקח שש מאות רכב בחור" וכו', כנ"ל. וישראל התיראו מזה ותפסו אמנות אבותם ויצעקו אל ה', כי זה עקר העצה הכלליית - לצעק בכל פעם שמתגברים עליו המחשבות רעות הנ"ל שהם בלבול המדמה, שבא ממרכבות דסטרא אחרא, בחינת מרכבות פרעה, לצעק מאד אל ה' ולצעק ולצעק וכו', עד ישקיף וכו'. ועל־ידי־זה נתעוררו רחמי השם־יתברך ולחם בעצמו עמהם והפילם, ועל־כן התחיל משה שירת הים בנפלאות שבח גבורה נפלאה הזאת - שהפיל השם־יתברך מרכבות טמאות שלהם.

וזהו (שמות טו, א): אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים - 'סוס ורכבו' דיקא, שהקדים הסוס להרוכב, כי זהו עקר תקף זהמתם של בחינת מצרים שמתגברים על כל אחד בגלות הנפש, שרוצים להגביר הסוס על הרוכב, חס ושלום, ומזה נמשך כל מרירת הגלות שסובל כל אחד מבלבולי מחשבותיו הרעים שהם בלבול המדמה. ועל־ידי הצעקה לה' - זכו שהשם־יתברך הפיל סוס ורכבו, וכנ"ל. וכן כתוב בסוף: כי בא סוס פרעה ברכבו וכו', וישב ה' עלהם את מי הים וכו'. כי אף־על־פי שהתגברו כל־כך במרכבות טמאות שלהם על כל אחד, עד שרצו להגביר הסוס על הרוכב, אף־על־פי־כן השם־יתברך ברב גאותו וגדלו הפיל סוס ורכבו נגד ישראל והשפילם, ועל־ידי־זה נתברר המדמה וזכו לאמונה שלמה בהשם־יתברך ובהצדיק האמת בחינת משה, כמו שכתוב: ויאמינו בה' ובמשה עבדו: