# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/3/

ועל־כן אין שליחות לעכו"ם (חשן־משפט, סימן קפח, סעיף א), וכן אין שליחות לדבר עברה (שם סימן קפב, סעיף א), כי עקר תורת שליחות הוא מבחינת הנ"ל, מחמת שקיום התורה על־ידי המדמה שהוא שליח השכל וכו', וכנ"ל. אבל עכו"ם שרחוקים מהתורה - בודאי אין בהם דין שליחות, כי הם כרוכים אחר המדמה הגשמי ומרחיקים המדמה מהשכל, כי נדמה להם שהם חכמים בעיניהם, ובאמת כל חכמתם - הכל על־ידי המדמה המטעה והמערבב, מאחר שאין להם רוח נבואה, כי לא קבלו התורה ממשה רבנו, שהוא שרש ורבן של כל הנביאים כנ"ל, ועל־כן בודאי אין בהם דין שליחות, כנ"ל.

וכן אין שליח לדבר עברה, כי על־ידי העברה נתרחק ונפסק המדמה מהשכל ונחשב באמת משגע ממש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. כי כל העברות באים על־ידי בלבול המדמה, על־ידי שאין המדמה, שהוא השליח, מקים צווי השכל המשלח, שזהו הפך מקיום התורה, ועל־כן בודאי אין בו דין שליחות כנ"ל. וכן אין שליחות לקטן, כי עקר הקטנות הוא בחינת 'מחין דקטנות' ששם התגברות המדמה כנגד השכל, שמזה באים כל מעשה שטות שעושה הקטן, שהוא מחמת התגברות המדמה על השכל. ועל־כן אין לו שליחות, כנ"ל, כי עקר תורת שליחות נמשך מקיום התורה, שעקרה על־ידי שהשליח שהוא המדמה יקים בשלמות, דעת המשלח, שהוא השכל וכו', וכנ"ל:

הלכות מכירה ובו ענין ספירה ושבועות