# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/32/

וזה שמובא בפרוש רש"י (שמות יד, כז) והוא מהמדרש (שיר השירים רבה א, נא) שהיו הסוסים מושכים את המצריים לתוך הים, וזה לשון המדרש: תני רבי ישמעאל, "וינער ה' את מצרים בתוך הים" (שמות יד, כז), מלמד, שהסוס היה זורק רוכבו למעלה והוא יורד למטה והסוס למעלה ממנו וכו', עין שם, הינו שנענשו מדה כנגד מדה ממש, כי תחת שהם היו רוצים להגביר הסוס על הרוכב כנ"ל, כנגד זה נענשו ששלם לעושי הרעה כרעתם, שהגביר הסוס על רוכביהם והפילם והענישם ועקרם מן העולם.

ועין במדרש על פסוק זה: "לססתי", שמאריך שם בענין כבד המלחמה שלחם ה' יתברך, כביכול, עם פרעה, להגביר סוסו כביכול על פרעה ורוכבו, עין שם מה שאיתא שם: חזר ורכב פרעה על סוס אדם על סוס לבן ושחר, כביכול נגלה הקדוש־ברוך־הוא על סוס לבן, אדם, שחר, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג, טו): "דרכת בים סוסיך" וכו'. וכל זה הוא בחינה הנ"ל, כי עקר המלחמה הוא בבחינה הנ"ל, מה שהשם־יתברך צריך ללחם עם הסטרא־אחרא שהוא בחינת 'פרעה ומצרים' שהם "ערות הארץ" תקף זהמת המדמה, שרוצים בכל פעם להגביר, חס ושלום, זהמת המדמה, שהוא בחינת 'זהמת הסוס' כנ"ל, על השכל. ומעצם המלחמה, צריך השם־יתברך כביכול בעצמו ללחם עמהם.

וזה בחינת סוס אדם לבן שחר שיצא בהם פרעה, והשם־יתברך יצא כן כנגדו. כי יש בענין מלחמה זאת של זהמת המדמה עם השכל כמה וכמה בחינות, לפעמים מתגבר על האדם במחשבות ורעיונים והרהורים אלו, שהם בחינת סוס אדם, ולפעמים בבחינת סוס לבן ושחר.

וזהו בחינת גלות ארבע מלכיות שראה זכריה (כמו שכתוב בקפיטל ו, א־ג): ואראה והנה ארבע מרכבות יצאות מבין שני ההרים, וההרים הרי נחשת, במרכבה הראשנה סוסים אדמים, ובמרכבה השנית סוסים שחרים, ובמרכבה השלשית סוסים לבנים, ובמרכבה הרבעית סוסים ברדים אמצים - שהם בחינת ארבע גליות כמו שמפרש שם אחר־כך. וזה ידוע שעקר הגלות הוא גלות הנפש, מה שבגלות המר מתגבר מאד הסטרא־אחרא על הקדשה. ועקר המלחמה הוא במחשבה, מה שהחיות טמאות, שהם בחינת 'מרכבות טמאות', שהם מחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבלבלים מתגברים על השכל שמשם כל הקלקולים, רחמנא לצלן, כאשר יודע כל אחד בנפשו [וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן רלג) 'שמחשבות קדושות הם בחינת חיות טהורות, וכן להפך', עין שם].

ועל־כן ראה המרכבות טמאות בבחינת 'סוסים' בכמה גונין, אדמים לבנים שחרים, כי יש בענין הרעיונים רעים כמה וכמה מיני גונין, וכן היה בגלות מצרים כנ"ל. וצריכין לצעק הרבה לה', עד שהשם־יתברך יעזרו שלא יפל בידם רק יגביר הרוכב על הסוס, כי באמת המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו, ואפלו אם לפעמים המחשבה יוצאת מדרך הישר לחוץ, חס ושלום, הוא יכול לתפסה כמו הסוס שתופסין אותו במתג ורסן - להטותו לדרך הישר, כמו שכתב כל זה אדמו"ר ז"ל בסימן נ' בלקוטי תנינא, ובמקום אחר, והבן היטב לעבדא ולעצה להציל נפשך על־ידי כל הנ"ל: