# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/35/

וכן מבאר במדרש על פסוק "לססתי ברכבי פרעה" הנ"ל, שעקר מלחמת השם־יתברך נגד פרעה ומצרים היה על־ידי בחינת המרכבה הקדושה, כמו שמאריך שם בענין מלחמת השם־יתברך עם פרעה, שבכל מה שהתגבר פרעה כן יצא השם־יתברך נגדו, כמו שכתוב שם - חזר ורכב פרעה על סוס אדם וכו', אף הקדוש־ברוך־הוא כן, וכמובא לעיל באות ל"ב - יצא פרעה הרשע בשריון וכובע, כביכול, הקדוש־ברוך־הוא כן וכו', הביא נפט, כביכול הקדוש־ברוך־הוא כן וכו', וכו', לבלב בקולו, כביכול ועליון יתן קולו וכו', עין שם שמאריך בזה. ואם כי מן הנמנע לעניי הדעת כמונו להשיג כונת המדרש הזה, כי הדברים תמוהים מאד, מהו ענין כל הדברים האלה שעשה פרעה והשם־יתברך עשה כן כנגדו, וגם הלא הרבה רוח והצלה לפניו, ומה זה קול הרעש הזה שפרעה התגבר נגד השם־יתברך וישראל בכמה מיני התגברות הנ"ל סוס אדם ושחר ולבן וכו', ויצא בשריון וכובע והביא נפט ואבני בליסטרות וחרבות ורמחים וחצים וכו', והרעים בקולו ולבלב בקולו וכו', וכו', והשם־יתברך כביכול, הכרח לצאת כנגדו בכל פעם בכל אלו הדברים, הלא השם־יתברך יכול להפילו כרגע בפעם אחת!

אך אם אי אפשר להבין בפרטיות דברי המדרש לאשורו, על כל פנים אנו מחיבים להוציא ממנו רמזים אמתיים לעבודת השם־יתברך, כי כל דברי המדרש הנ"ל מרמזים על מלחמת היצר, שעקר המלחמה הוא על־ידי מחשבות רעות ובלבולים רבים ועצומים של המדמה כנ"ל, שהיא בחינת 'פרעה' כנ"ל. ועל־פי דרך זה יכול כל אחד להבין קצת דברי המדרש הנ"ל, למי שישים אל לבו להסתכל על עצם תקף רבוי המלחמה שלוחם המדמה עם השכל. ומי שחס על נפשו ועוסק במלחמת ה', שזהו עקר המלחמה, כמובא בכל ספרי מוסר (חובת הלבבות, שער ה, פרק ה) שכל המלחמות הגשמיות נקראים מלחמה קטנה נגד מלחמה זאת, שהיא מלחמה ארכה מאד, הוא יכול להבין מעט כל דברי המדרש הנ"ל, כי פרעה, שהוא בחינת בלבול המדמה, מתגבר על האדם בכל פעם בשנויים עצומים ובלבולים רבים ושונים, שהם בחינת סוס אדם ולבן ושחר וכו', וממש נלחם נגד הקדשה כמו היוצא בשריון וכובע ונפט וכו', ומרעים ומלבלב בקולו, כי רבו מספר בכמה וכמה מיני בלבולים והתגברות שמתעורר ומתגבר נגד האדם הרוצה להתגבר עליו, שכל מה שהאדם מתגבר כנגדו בישועת ה', כמו כן הוא מתגבר ביותר בכל פעם בשנויים אחרים:

ולולא עזרת ה' ונפלאות חסדיו העצומים היה נופל בידו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:): 'אלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו היה' וכו'. ועל־כן מכרח, כביכול, השם־יתברך להלחם כנגדו בכל מה שהוא לוחם כנגד קדשת ישראל, כי כביכול, השם־יתברך בעצמו אינו יכול להכניעו ולבטלו בפעם אחד, שלא להחריב את העולם שנברא רק בשביל שיהיה בחירה, שעל כן ההכרח שיהיה כח להרוח סערה וכו', שהוא בלבול המדמה, להתגבר בכל פעם, וכמו שמבאר בסימן ל"ח על מאמר רבותינו ז"ל (חגיגה יב:): 'וסערה בזרוע של הקדוש־ברוך־הוא' וכו', עין שם, על־כן מכרח השם־יתברך כביכול, ללחם בעצמו בתחבולות גדולות ונפלאות, להכניע בכל פעם הרע שבמדמה, שהוא בחינת פרעה. ובכל מה שפרעה הרשע, שהוא בחינת הרע שבמדמה, מתעורר להתגבר מחדש בדמיונות רעים וכוזבים, שהם רעיונים רעים, בכמה וכמה מינים שונים, כמו כן, כביכול, השם־יתברך לוחם כנגדו בבחינות אלו ממש, כי "ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה" (תהלים כד, ח), וכמו שכתוב בשירת הים (שמות טו, ג): "ה' איש מלחמה". ועקר גבורת מלחמתו יתברך הוא כנגד הסטרא־אחרא, שהוא בחינת הרע שבמדמה שיש לו כח גדול ועצום מחמת כח הבחירה וכנ"ל, אבל השם־יתברך בעצמו בודאי חזק ממנו, "כי אתה מרום לעלם ה'" כתיב (תהלים צב, ט), ונאמר (שם צג, ד): "מקלות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה'". ועל־כן השם־יתברך יוצא לעזרת האדם הנכנס לגשת אל הקדש להתקרב אליו יתברך באמת והסטרא־אחרא, שהוא המדמה, מתגבר כנגדו בכל פעם בשנויים עצומים כנ"ל, והשם־יתברך יוצא כנגדו בבחינות אלו ממש, שכל זה מרמז בהמדרש הנ"ל במלחמת השם־יתברך עם פרעה, שהוא בחינת המדמה הפגום וכנ"ל;

והמשכיל באמת יכול להבין בנפשו דברים רבים מתוך דברינו אלה, כי אי אפשר לבאר מה שעובר על כל אחד בכל יום ובכל עת, והשם־יתברך מציל בנפלאותיו כל הבא לטהר וכנ"ל.

וזהו שסים שם במדרש הנ"ל, כיון שכלה פרעה כל זה, התחיל הקדוש־ברוך־הוא מתגאה עליו, אמר לו: רשע! יש לך רוח, יש לך כרוב, יש לך כנפים, מהיכן הטיסן הקדוש־ברוך־הוא? אמר רבי יודן, מבין גלגלי המרכבה, שמטן הקדוש־ברוך־הוא והטיסן עליהם וכו'. הינו כנ"ל, שעקר בחינת מלחמה זאת הוא להגביר בחינת מרכבה דקדשה על מרכבה דסטרא אחרא, וכנ"ל.

וזהו שכתוב שם אחר־כך: אמר רבי חנינא בר פפא, בשר ודם שהוא רוכב על טעונו על דבר שיש בו ממש, אבל הקדוש־ברוך־הוא אינו כן טוען את רכובו ורוכב על דבר שאין בו ממש, הדא הוא דכתיב (תהלים יח, יא): "וירכב על כרוב ויעף" וכו'. הינו כנ"ל, שעקר המלחמה הוא על־ידי תקון המרכבה דקדשה, שכל עקר התקון הוא בחינת 'ארון נשא את נושאיו', שזה כל ענין המרכבה דקדשה שהאופנים נושאים את החיות והחיות את הכסא וכו', ובאמת הוא להפך, כי "רוח החיה באופנים" (יחזקאל א, כ), ועל־כן החיות נושאים את האופנים, וכן הכסא נושא את החיות, וכן למעלה מעלה, כי כל החיות ממנו יתברך לבד, כי הוא, כביכול, נשא ונושא, כמבאר בזהר הקדוש (זהר פקודי רמב.) ומובא בדבריו ז"ל בסימן ס"ט על ענין ברכה שנותנין וכו', עין שם בלקוטי תנינא. וכל זה הוא הפך הסטרא־אחרא - שרוצים להגביר הסוס על הרוכב, כנ"ל.

כי צריכים להאמין שכל כח הסוס שהוא בחינת תקף המדמה - הכל ממנו יתברך, כי הוא מחיה את כלם ויכול להנהיג הכל כרצונו, רק בשביל כח הבחירה נתן כח להמדמה, שהוא בחינת מרכבה דסטרא אחרא, להטעות את האדם, כאלו יש לו כח, חס ושלום, אבל באמת מי שרוצה להתגבר עליו - יכול להתגבר עליו להכניעו ולהנהיגו כרצונו, כי באמת הסוס טפל לרוכב וכו' וכו', עד המרכבה העליונה שנאמר שם: "וירכב על כרוב ויעף", שהוא טוען את רכובו, כי הוא נושא את נושאיו וכנ"ל. ואם יחזיק ידו בה' ויצעק אליו ויביט אליו ויתלה עיניו אליו בכל פעם - בודאי יעזרו ה' וילחם בעדו, בכל מיני מלחמות ותחבולות רעות שמתגבר המדמה שהוא בחינת פרעה כנגדו, כי בכל מה שמתגבר בחינת פרעה כנגדו, שהוא בחינת סוס אדם ולבן ושחר וכו', ומלבלב ומרעים בקולו וכו' וכו' בכל אלו הבחינות יוצא השם־יתברך כנגדו, כי גם כל חיותם ממנו, וכמו שכתוב: "ואתה מחיה את כלם וכו', וכנ"ל.

וזה שסים שם במדרש הנ"ל: "דמיתיך רעיתי", דעולמי שקבלו תורתי, שאלו לא קבלוה הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו וכו'. הינו כנ"ל, שעקר התקון הנ"ל הוא בחינת קבלת התורה, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה שבזה תלוי כל העולם, שזהו בחינת ה' דהששי (שבת פח.) שכל העולם היה תלוי עד ששי בסיון, שבו קבלו את התורה שהוא בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה, שעל־ידי־זה עקר האמונה וכו', וכנ"ל: