# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/6/

כי אפלו מי שזוכה למצא לעצמו רבי או חבר אמתי שקבל מצדיקי אמת דברי אמת המועילים לנפשו באמת, אף־על־פי־כן עדין צריך לחפש הרבה בכל יום, כי אפלו אם היו כבר מעשיו מתקנים כראוי - צריך גם־כן לחפש עוד ועוד, כי ידוע שאין האדם עומד וכו', וכתיב (תהלים קיט, צו): "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד", מכל שכן וכל שכן שרב ורב מעשיהם אינם עולים יפה, בפרט בעתים הללו כאשר יודע כל אחד בנפשו, על־כן צריכין תמיד לחפש ולבקש הרבה אחרי הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח־הקדש הנ"ל, כי בודאי אין החפוש והבקשה אחרי גוף הגשמי של הצדיק, כי אם אחרי רוח־הקדש שלו, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה, שזה תקונו, וזה צריכין לחפש ולבקש תמיד, כי ממה־נפשך, אם לא מצאו עדין כלל - בודאי הוא צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקשו ולחפשו בכל כחו בכל העולם כלו מקצה ועד קצה כל ימיו אשר הוא חי על פני האדמה, אולי יוכל למצא חיי נפשו לנצח, על כל פנים יום אחד או שעה אחת לפני מותו.

ואם כבר נדמה לו שמצא את הצדיק האמת - בודאי זה צריך לבקש ולחפש עוד יותר ויותר, כי יכול להיות שהוא יושב אצל הצדיק ועדין אורו חשוך אצלו, ואינו מרגיש נעימות אמתת עצותיו הקדושים וכו', ומחמת זה הוא רחוק עדין מתקונו. וכמו שמבאר בהתורה 'ויהי הם מריקים' בסימן י"ז מזה, עין שם, כי עקר החפוש הוא אחר הרוח־הקדש של הצדיק כנ"ל. ולזה צריכין יגיעה גדולה וחפוש הרבה עד שימצא. ואם יחפש באמת - בודאי ימצא, כי אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה־זרה ג.), ויגעתי ומצאתי תאמין וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה ו:):