# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/865/65/8/

וזה בחינת ספירת העמר שהוא הכנה לקבלת התורה בשבועות, שהוא יום הששי בסיון שכל העולם תלוי בו, הינו אמונת חדוש העולם שהוא העקר, תלוי ביום הקדוש והנורא והנשגב הזה, כי בו קבלו ישראל את התורה, שעל־ידי־זה נמשך עליהם רוח־הקדש על־ידי משה רבנו, כמו שכתוב (דברים ה, ד): "פנים בפנים דבר ה' עמכם" וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, והארת קדשה הזאת נמשך בכל שנה ושנה מחדש.

ועל־ידי רוח־הקדש הזה נתברר המדמה שעל־ידי־זה זוכין לאמונת חדוש העולם בשלמות כנ"ל, אבל צריכין לזה איזה אתערותא דלתתא, ועל־כן אנו מכינין עצמנו לזה כל ארבעים ותשעה ימי הספירה על־ידי מצות ספירת העמר, כי על־ידי הנפת העמר שעורים והקרבתו התחילו לברר המדמה, שזה בחינת התקון הנעשה על־ידי העמר שעורים, כי שעורים הוא מאכל בהמה ששם עקר בלבול המדמה, ועל־ידי הקרבת העמר שעורים מבררין המדמה בחינת בהמיות. וזה התקון נעשה ממחרת השבת שהוא יום הראשון של פסח שבו יצאנו ממצרים, ששם במצרים עקר התגברות הבלבולים הרעים של המדמה, שמשם כל הכפירות של המחקרים הרעים הכופרים בחדוש העולם, ימח שמם וזכרם. וכמובא במקום אחר (סימן נד), שפרעה ומצרים הם בחינת הרע שבמדמה וכו', עין שם.

וזה עקר גלות מצרים שנמשך מחטא אדם הראשון מזהמת הנחש, שהם זהמת המנחשים והקוסמים, שהם בחינת נביאי השקר, שהם בחינת מנהיגי השקר שבכל דור הן מכתות המחקרים והפילוסופים הנוטים אחר חכמות חיצוניות שרבם ככלם רעים וחטאים לה' מאד, ואפלו מכתות הרחוקים מזה - נמצאים גם־כן הרבה מנהיגים של שקר, כידוע, וכלם נמשכים מבחינת זהמת הנחש שבא על־ידי חטא אדם הראשון, שזהו בחינת זהמת מצרים, שהוא בחינת בלבול המדמה, שמשם כל הכפירות, ועקר הוא כפירות חדוש העולם.

ובפסח יצאנו מזה, כי ביום זה יצאנו מגלות פרעה ומצרים באותות ובמופתים נוראים מאד מאד אשר לא נשמעו ולא נראו, שעל־ידי־זה ראו הכל כי ה' ברא עולמו מחדש יש מאין ומנהיג ומושל בעולמו לעשות בו כרצונו. וכל זה נעשה על־ידי הציר נאמן לשולחיו (משלי כה, יג), שהוא משה רבנו, רבן של כל הנביאים, שהמשיך גם אז איזה בחינת רוח־הקדש, על כל אחד עד שנתבררו קצת ממדמה שלהם, שעל־ידי־זה עקר האמונה, כנ"ל. ועל־כן זוכין ביום שאחריו, שהוא ממחרת השבת, להקריב עמר התנופה, שהוא בחינת ברור המדמה כנ"ל.

ואז מתחילין לספר שבעה שבועות כנגד שבעת ימי בראשית, להורות, שכל שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם - כלם תלויים ועומדים עד יום הששי, שהוא ששי בסיון, שאז זמן מתן תורתנו, שאז עקר המשכת הרוח־הקדש, שעל־ידי־זה עקר שלמות ברור המדמה, שעל־ידי־זה עקר אמונת חדוש העולם, כנ"ל. כי אף־על־פי שכבר התחיל להתברר המדמה על־ידי העמר, אבל זה ידוע, שכל התקונים שנעשו בפסח בשעת יציאת מצרים היה הכל על־ידי בחינת אתערותא דלעלא. ועל־כן אף־על־פי שנמשך אז הארה גדולה ועצומה מאד מאד, שהוא בחינת רוח־הקדש, בחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים", ותרגומו, 'ואתגליתי' וכו'. אף־על־פי־כן מאחר שהיה רק על־ידי בחינת אתערותא דלעלא בלי שלמות אתערותא דלתתא, על־כן היה ההארה רק לפי שעה, כדי שנוכל אנחנו להתעורר מעצמנו לחפש ולבקש אחר הצדיק האמת בחינת משה, אבל אחר־כך נסתלק ולא נשאר רק הרשימו, כמובא (פרי־עץ־חיים, ספירת העמר, פרק א). ועל־ידי כח הרשימו הזה אנו עסוקין אחר־כך לעסק בעמר התנופה, שעל־ידי־זה אנו מבררין המדמה, על־ידי הרשימו מהרוח־הקדש שנמשך עלינו ביום ראשון של פסח על־ידי תקף הרוח־הקדש שהמשיך משה רבנו אז. ומאז אנו מתחילין לספר ספירת העמר כדי לטהרנו מזהמת הנחש שהם בלבולי המדמה, שהוא בלבולי האמונה, כנ"ל.

ואנו סופרין שבעה שבועות, שהם בחינת כלל שבעת ימי בראשית, להורות שכלם ספורים ומנויים ומתקימים רק לעמר, שהוא ברור המדמה - שאנו ממשיכין עלינו בכל יום קדשת ברור המדמה שנמשך עלינו ממחרת השבת על־ידי הנפת העמר וכו', ועל־ידי־זה אנו מכינים עצמנו שנזכה לברר המדמה בשלמות ביום החמשים הקדוש שהוא שבועות, שהוא יום הששי בסיון, שכל העולם, דהינו אמונת חדוש העולם תלוי בו וכנ"ל. כי אז אנו מקבלין את התורה על־ידי משה, שהוא עקר המשכת הרוח־הקדש עלינו, על־ידי בחינת אתערותא דלתתא, על־ידי מצות ספירת העמר וכנ"ל.

כי בענין זה של אתערותא דלתתא שצריך להיות קדם אתערותא דלעלא יש נפלאות תמים דעים. כי באמת הכל ממנו יתברך, "כי מי הקדימני ואשלם" כתיב (איוב מא, ג). אך השם־יתברך מסבב בנפלאותיו וחסדיו הנעלמים מאד כדי שנוכל להתעורר, ואחר־כך אנו צריכין להתעורר קצת בבחינת אתערותא דלתתא, וגם זה בסיוע דלעלא ואחר־כך נמשך בחינת אתערותא דלעלא וכו', וכמבאר מזה בדברינו בכמה מקומות (הלכות תפלת ערבית, הלכה ד', אות יד, הלכות ברכת הריח, הלכה ד', אות יח), ואין כאן מקום להאריך בזה: