# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/915/61/3/

וזהו בחינת קנין־סודר, שהוא קנין חשוב מאד ומועיל בכל מקום, כי כל המשא־ומתן הוא חליפין, דהינו שזה נותן לזה דבר זה ומקבל בעדו דבר אחר או מעות, הינו שמחליפין הניצוצות הקדושים הנפולין שיש בכל דבר וצריכין להעלותם, וכשמגיע הזמן שכבר כלו ונפסקו הניצוצות השיכים לחלקי נפש רוח נשמה שלו, ואי אפשר לו להעלות עוד הניצוצות הנשארים, אזי צריך למכרו לאחר שיש לו חלקי נפש־רוח־נשמה אלו השיכים לאלו הניצוצות הנשארים, והוא מקבל מחברו דבר אחר השיך לחלקי נפש רוח נשמה שלו, וכמובא מזה במאמר 'ויהי מקץ' (סימן נד). וכל הניצוצות הם ניצוצי המלכות, כידוע, והבגדים הם בחינת 'מלכות', כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, (סימן כט). נמצא, ששם שרשי כל הניצוצות, ועל־כן שם בבגדים נאחזים הקלפות בשפולי, כידוע (פרי־עץ־חיים, שער ראש חדש, פרק ג), שזה בחינת ציצית על כנפי הבגדים כדי לגרשם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו.): 'הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו' [בגדי חכמים שבלים זהו מהתחככות שלהם], כי שם הם נאחזים, כנ"ל.

וזה בחינת (איוב לח, יג): "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה", והכנפות הם בחינת הארבע כנפות של הטלית, שמשם ננערים ונסתלקים הרשעים שהם הקלפות, כי שם היו נאחזים מתחלה כנ"ל. וזהו בחינת קנין־סודר שקונין מזה לזה, דהינו שזה לוקח בידו כנף בגדו של חברו, שעל־ידי־זה מעלה הניצוצות מן הקלפות הנאחזים בכנף הבגד כנ"ל, כי כל אחד צריך להגביה ולהעלות ניצוצות שהיו עד עתה אצל חברו, שזהו עקר המשא־ומתן, שהוא בחינת חליפין כנ"ל. וזה נעשה על־ידי שלוקח כנף בגדו של חברו, ששם שרשי כל הניצוצות, והוא מקבלם וקונה אותם ומעלה אותם מן הקלפות. וזהו קנין־סודר ועל־ידי־זה נתקים המשא־ומתן, כי זה עקר קיום ותקון המשא־ומתן להעלות הניצוצות וזה נעשה על־ידי הבגדים דיקא כנ"ל, ועל־כן המנהג לקנות בכנף הבגד כנ"ל, וכל זה נעשה על־ידי הידים, כי קנין־סודר בידים, כי עלית הניצוצות על־ידי הידים, שהם בחינת אמונה, כנ"ל: